כשילדה גדולה נותנת לזאק בן החמש ספר ושואלת אותו בהתרסה, ״אתה מסוגל לקרוא את זה?״ הוא שולף מיד משפט מחץ: ״באתי בלי המשקפיים שלי״. הוא כמובן לא הרכיב משקפיים ולא ידע לקרוא, אבל לשרוד באמצעות הפה שלו הוא ידע כבר מגיל צעיר.
כך מתחיל הסיפור הסוער והטרגי של זאק ברטלר, שצנח אל מותו במי התמזה בגיל 19, והשאיר אחריו הורים כואבים וחבולים, ובעיקר הרבה סימני שאלה סביב מותו.
הוריו, ראשל ומתיו, שניהם ילדים של ניצולי שואה שהגיעו ללונדון אחרי המלחמה, שיקמו את חייהם והשתלבו היטב בעיר. הם בעלי מקצועות חופשיים, גרים בשכונה אמידה וילדיהם לומדים בבתי הספר הטובים בעיר, אבל אולי כאן מתחילה הבעיה.
ג׳ו, האח הגדול, מתקבל לבית הספר היוקרתי יוניברסיטי קולג׳ סקול, שאליו זאק הצעיר לא מתקבל. לחינוך יש חשיבות עצומה במשפחת ברטלר, וגם בחוגים החברתיים שלהם, שבהם משפחות נמדדות לא מעט על פי בתי הספר שבהם לומדים ילדיהן. זאק מתקבל לבסוף למיל היל, בית ספר נחשב פחות, וייתכן ששם מתחיל להתפתח הפצע הפנימי שלו.
במקביל, שוזר הסופר פטריק ראדן קיף סיפור נוסף - של לונדון האחרת: לונדון של נוכלים מרוסיה, גיאורגיה, הודו ואוגנדה, ושל כסף אוליגרכי ומושחת שמוזרם לעיר ומשנה אותה.
״לונדון נופלת״ הוא סיפור אמיתי שקראתי בשקיקה במשך כמה ימים, בתחושה שאני צופה בדוקו-פשע מרתק, שמשלב גם שאלות פסיכולוגיות מטרידות: איך ילד שנולד למשפחה נורמטיבית וערכית מתפתח להיות שקרן פתולוגי חסר מצפון?
נהניתי מאוד מהספר. לעיתים עייפתי מעט מעומס הנוכלים, אבל בסך הכל - מומלץ ביותר.
• "לונדון נופלת". פטריק ראדן קיף.
"פן הוצאה לאור", "ידיעות ספרים" ו"ספרי חמד".
