נאמנות: ערך מוסרי, שבסיסו דבקות ומסירות לבני אדם ולערכים (ויקיפדיה).
ברק אברמוב היה יכול לחכות עוד שנה, או לפחות עוד יממה, לפני שהצהיר ערב השלישייה מהפועל ת"א, שאלמוג כהן הוא המאמן הטוב בישראל. אם היה ממתין, כנראה שהיה מוותר על מה, שבלי קשר לתבוסות עד כה, נשמע כמו משאלת לב מקסימה, אבל נסמך על המון כלום. כהן הרי התחיל הרגע את דרכו כמאמן. ברק אברמוב היה גם יכול להמתין עוד שנה, או לפחות עוד חודש, לפני שבחר להאריך את החוזה של אלמוג כהן בשלוש שנים. החלטה שמשדרת הבטחה לדרך ארוכה, סוגה בשושנים, אבל גם היא עטופה בהרבה ספקולציות עם סרט מעל.
אצל הבעלים של בית"ר ירושלים, למדנו, כדורגל הוא קודם עניין אישי. קודים של התנהגות. נאמנות. כך הוא נוהג וזה מה שדורש. כשיוסי אבוקסיס עזב בפתאומיות, הוא ראה בזה סכין בגב. ברק יצחקי, ששידר בקיץ שהוא לא בכיס של בית"ר, קיבל אותו יחס פלוס. אז מה אם עשה מהפכה מקצועית. נאמנות זה חברי, הכי חברי, רק שבכדורגל, כמה מנוכר, נהוג למדוד הצלחה לפי תוצאות. בינתיים זה מרגיש כאילו אנחנו עדים לניסוי המרתק ביותר שהכדורגל הישראלי של פתיחת העונה יכול להציע. בית"ר עם מינוס שביעייה ואברמוב לא ממצמץ.
איפה לחץ גבוה, איפה אטרף, איפה אופי של קבוצה שמתמחה בלהפוך מפיגור, איפה הנעת כדור יעילה, איפה בלמים, איפה ההתקפה היצירתית בליגה, איפה שועה. מישהו העלים את בית"ר, ואברמוב משדר סבלנות של נזיר בודהיסטי כלפי ההוא שעל הקווים.
גם סבלנות היא משאב נדיר בכדורגל שלנו. רק שעם כל הכבוד לבעלים, לבית"ר יש קהל שהושפל פעמיים מפעמיים; והשאלה היא מה יקרה אם בית"ר תמשיך לא להיות, למשל מול בני סכנין מחר. עד כמה הבעלים יוכל לדבוק בעקרונות, בקודים, בנאמנות שמנותקת מהקטסטרופות בחוץ.
הגרמני שנלחם עבורנו
בעולם ספורטיבי שבו אין לנו יותר מדי חברים, דניאל לורכר, סגן הנשיא של בורוסיה דורטמונד, הוא האח האובד שלא הכרנו. מאז 7 באוקטובר היה 25 פעמים בישראל. בגלריה של הנייד שלו אפשר למצוא תמונות שלו עושה על האש בנחל עוז לחיילים.
כבר שנים לורכר מוביל את המאבק באנטישמיות מטעם המועדון, ומאז 7 באוקטובר סייע בהנצחות ובעמידה לצד משפחות החטופים. הוא גרמני, לא יהודי. "אבל כמועדון יש לנו אחריות מעבר לספורט", הוא אומר. השבוע הוא פגש בברלין את נציגי ארגוני האוהדים של כמה מקבוצות הכדורגל בישראל. הפועל באר-שבע, מכבי ת"א, בית"ר ירושלים ועוד. זה קרה במסגרת משלחת לחילופי ידע שיזם "פאן פרוג'קט", פרויקט ממשלתי גרמני, המאגד את אוהדי הכדורגל במדינה, מחנך, יוזם פעילויות עבורם, ופועל נגד האלימות בכדורגל המקומי.
הרוב המכריע של הגרמנים לא שמע על 7 באוקטובר, לורכר אמר לנציגי האוהדים הישראלים במפגש איתם. אנטישמיות בכדורגל בימים אלה, הוסיף, זה כבר לא עניין תאורטי. "זה משהו שקורה עכשיו לסופרים, מוזיקאים, אמנים. לא רק בכדורגל", הוא אומר לי אחר כך, "אנשים לא מבדילים בין הממשלה לבין האנשים בישראל, לכן משליכים הכל על כל מה שנתפס כישראלי".
מה המסר שלך לנציגים שפגשת, שגרירים של מאות אלפי אוהדי כדורגל בישראל, שמרגישים לא רצויים באירופה, שאלתי את לורכר. "שכדורגל יכול להיות חלק מהפתרון. לא הפתרון אבל חלק", השיב, "ושזו הזדמנות ייחודית לבנות גשר שיפצה על הפער. מאז 7 באוקטובר הכדורגל היה גורם נוכח מאוד בחברה הישראלית. בחיזוק משפחות שכולות, תמיכה בחיילים. אני באמת מאמין שטמון בכך כוח, וזה המסר: להמשיך להשתמש בספורט כפלטפורמה מאחדת, גם מחוץ לישראל". אפילו אם עולם הכדורגל לא משתף פעולה, אני שואל. "לחלוטין. אפילו אם עולם הכדורגל לא רוצה להקשיב כרגע, צריכים לחפור עמוק יותר. בכל קבוצת כדורגל ברחבי העולם תמצא לפחות אדם אחד שמוכן להקשיב, וזו הזדמנות שצריכים לנצל".
