"החיים הסודיים של בני 5" ו"חיים של קוקו" עלו לאחרונה ב-yes, וקשה לחשוב על שתי תוכניות שונות יותר בתוך אותו ז'אנר. זה כמעט כמו להפגיש את נבחרת ישראל עם אחת מאריות אירופה: שתיהן אומנם עוסקות לכאורה בחיים עצמם, אבל רק אחת יודעת להתבונן בהם. השנייה עסוקה כל כך בניסיון לייצר טלוויזיה עד שלא נשאר בה כמעט שום דבר אמיתי.
בעונתה החמישית, "החיים הסודיים של בני 5" עדיין מרגשת כמו בראשונה. הפורמט מוכר: ילדים מכל רחבי הארץ נכנסים לגן סטרילי במיוחד, מלווים בצוות חינוכי שנראה כאילו הורכב מהאנשים הסבלניים והחכמים ביותר במדינה. אלא שהעונה הנוכחית מקבלת משמעות נוספת. אלה ילדים שנולדו לתוך שנים מלחמה, אזעקות וחרדה, והמפגש איתם מאפשר להבין משהו על הדור שגדל כאן בלי לדעת איך נראית שגרה אמיתית.
רמה אחרת. "החיים הסודיים של בני 5"
(ללא)
הגדולה של התוכנית נמצאת דווקא במה שהיא מסרבת לעשות. היא לא לוחצת על בלוטות הרגש, לא הופכת כל שתיקה לטרגדיה ולא מנסה לסחוט מהילדים רגעים שנועדו לפרומו. האיפוק של הפורמט הבריטי נשמר באדיקות כמעט דתית, ולכן הרגש פועל מעצמו. כשמוצג ילד כבד שמיעה, למשל, התוכנית מצליחה לעורר מחשבה על מקומם של ילדים עם מוגבלות בחברה הישראלית בלי להפוך אותו לסמל, קורבן או שיעור לחיים. בידיים אחרות היו רואים קודם את המגבלה ורק אחר כך את הילד.
ואז מגיעה "חיים של קוקו" ומדגימה מה קורה כשטלוויזיה אינה סומכת על החיים. לכאורה, יש בה את כל חומרי הגלם הדרושים: קוקו מאילת, משפחה צבעונית, אב זמר שמנסה לסייע לבנו להיחלץ מחובות, מתח בין קריירה, כסף ויחסים משפחתיים. אלא שבמקום לתת לדמויות לחיות, נראה שההפקה דוחפת אותן מסצנה "משמעותית" אחת לאחרת.
פגישה אצל עורך דין, שיחה עם הסוכן, עימות משפחתי סביב שולחן האוכל – הכל נראה מתוזמן ומהונדס כמו חתונה גנרית ב"ארבע חתונות". הסדרה נופלת כמעט לכל קלישאה אפשרית על "משפחה מזרחית חמה", אבל לא מרגישה אותנטית אפילו לרגע אחד. ל"חיים של קוקו" אין שפה משלה, והגיבורים שלה נותרים חלשים ונגררים – אולי מפני שגם הם מחכים שמישהו מאחורי המצלמה יגיד להם מה לעשות. ההבדל בין שתי הסדרות פשוט: "החיים הסודיים" מתבוננת בבני אדם ומוצאת דרמה. "חיים של קוקו" מייצרת דרמה, ובדרך מאבדת את בני האדם. עם זאת, נראה שבני המשפחה הגשימו את חלומם להפוך לכוכבי דוקו-ריאליטי, ואולי זה מה שבאמת חשוב.
בקטנה
ב"אולפן שישי" ממשיכים לשכנע את עצמם שהצופים מתעניינים ב"מה קורה באולפן מאחורי הקלעים ובזמן הפרסומות", עם כתבה של לא פחות משתיים וחצי דקות בנושא. שתיים וחצי דקות שהיו יכולות להיות מוקדשות לדברים חשובים יותר מהאופנוע של דני קושמרו.
