הגשימה חלום: עשרות שנים חלפו עד ששורדת השואה אביבה לנדאו, בת 89 מתל-אביב, מצאה את משפחתה של האישה הצעירה שהחביאה אותה בביתה ובכך הצילה את חייה בימי המלחמה בפולין. בזכות תחקיר מעמיק של משפחתה בפייסבוק ובפלטפורמות נוספות ברשת, היא זכתה לפגוש את משפחתה של אנה נקלאווס - שגם קיבלה את התואר חסידת אומות העולם לאחר מותה.
אביבה היא כיום אלמנה ואם לשלוש בנות, סבתא לשמונה נכדים וחמישה נינים. בטקס שהתקיים בתחילת החודש בשגרירות ישראל בוורשה, הוכרה סוף סוף אנה נקלאווס כחסידת אומות העולם. אביבה סיפרה: "עבורי זו סגירת מעגל ואני מאושרת מעומק הלב. אנה לא רק הצילה את חיי כילדה קטנה - היא נטעה בי את האהבה, החום והאמונה באדם, שבזכותם חזרתי לחיים והקמתי שושלת מפוארת. עד יום מותי אנה תישאר איתי. דמותה של אנה הייתה נוכחת מאוד בבית. בנותיי ונכדיי גדלו על סיפורים על האישה הבלונדינית היפה שהצילה את חיי”.
"החיבור איתם מיוחד"
אביבה, בסיוע משפחתה, פנו מספר פעמים ל"יד ושם" מתוך רצון שיכירו באנה כחסידת אומות העולם שהלכה לעולמה, אך מאחר שהם לא הכירו את משפחתה אי אפשר היה להתחיל בתהליך. רק לפני חמש שנים, כשאביבה החליטה לראשונה לחזור לפולין, הנכדה שלה גל, החליטה לנסות לאתר את הקבר של אנה. במהלך החיפושים היא הגיעה גם לבני המשפחה שלה, מה שהוביל למפגש מרגש בין שתי המשפחות. "החיבור שנוצר איתם הוא מיוחד והם הפכו להיות מיד חלק מהמשפחה שלנו", אומרת אביבה. "איתור המשפחה אפשר להתחיל בתהליך להכרה באנה כחסידת אומות העולם. אחרי שבמשך עשורים סירבתי לחזור לפולין, החלטתי שעכשיו כשאני בעשור התשיעי בחיי, הגיע הזמן לראות את המקום בו גדלתי. חששתי שהחזרה למקום תציף זיכרונות קשים מהעבר, אבל הסקרנות והגעגוע לארץ הולדתי גברו על הפחד".
אביבה (מימין) ואחותה הדסה בגטו ורשה, 1942
(צילום: באדיבות המשפחה)
מספר ימים לפני הנסיעה לפולין, נכדתה גל מצאה את המשפחה של אנה דרך הרשתות החברתיות. "כשגל סיפרה לי אמרתי לה שדבר כזה לא יכול להיות, ושזה כמו חלום שמתגשם", אומרת אביבה. "היא הראתה לי את התמונות של אנה שקיבלה מהמשפחה וכל כך התרגשתי לראות את הפנים הטובות של אנה שלא ראיתי מאז שהייתי ילדה. בהתרגשות רבה נסענו לפולין ופגשנו את משפחתה של אנה. הגענו למפגש שתי משפחות זרות ועזבנו כמשפחה אחת. דרך הסיפורים של המשפחה, זכיתי להכיר את האישה שאנה הייתה - אמיצה, אצילית ומיוחדת. זכיתי גם להניח פרחים על קברה, להגיד לה תודה ולחלוק לה את הכבוד שמגיע לה".
אביבה, שנולדה ב-1937 בעיר ורשה, אלמנה מזה עשר שנים. "לאחת מהנינות שלי קוראים אלכס-אנה, על שם אנה נקלאווס, שהצילה את חיי במלחמת העולם השנייה", היא אומרת.
“הייתה לי כאם”
על נסיבות המפגש ההיסטורי של אביבה עם אנה היא מספרת: "בשנת 1942 היינו בגטו ורשה. אבא פחד שאם לא יוציאו אותנו מהגטו, לא נחייה. הוא חיפש לאחותי ולי מקום מסתור שבו נהיה מוגנות מפני הנאצים. אבא היה בידידות עם שתי נשים נוצריות מלפני המלחמה וביקש מהן שיסתירו אותנו. אותי שלחו לאנה. אנה הייתה לי כאם. אישה טובה, אצילת נפש, שדאגה לי כאילו הייתי בתה. אהבתי אותה מאוד והיא אותי. גדלתי אצל אנה כנוצרייה, היינו הולכות יחד לכנסייה, הייתי מצטלבת ונשלחתי לגן נוצרי. זה היה בית חם עם ריח של עוגיות נפלאות, שאנה אפתה במו ידיה. אם אנה לא הייתה מסכימה לשמור עליי, לא הייתי שורדת".
אביבה מספרת כי "אנה הייתה לי כאם וסיכנה את חייה למעני במשך כשנתיים. התמזל מזלי שהייתי אצל אישה כמו אנה - אצילת נפש, חמה, וחכמה. בתקופה בה נרצחו מיליון וחצי ילדים יהודים, אני זכיתי לא רק לשרוד, אלא לחיות בבית חם ואוהב עם אנה. היא החביאה אותי עד הרגע האחרון, וכשקצינים נאצים דפקו על הדלת שלה, מיד הבינה שאני נמצאת בסכנה, ולכן דאגה שאעבור למקום בטוח, לבית אבות. לא אשכח את אותו הרגע, שקרעו אותי ממש מזרועותיה של אנה. צרחתי מבכי אבל מחוסר ברירה נאלצנו שתינו להיפרד כדי שאשרוד. מאז אותו רגע , למעשה לא התראינו שוב. בסוף המלחמה, אבא שלי מצא אותי בבית האבות אליו אנה שלחה אותי".
