עד לפני כמה שנים בכלל לא ידעתי מה זה באו. איך אפשר להסביר את המאפה המאודה הזה? סוג של לחמנייה חלקה ותפוחה שממלאים בכל פעם במשהו אחר. המפגש הראשון שלי איתו היה מאכזב: לחמנייה לחה עד רטובה, כזו שיש לה נטייה קבועה להידבק לחלל הפה. עם הזמן ויתרתי על התענוג הדביק - אפילו כשאני רעב ממש (וזה כמעט תמיד).
לאחרונה הגעתי למרכז המלאכה הישן של גבעתיים. זה מבנה תעשייתי של פעם, שעם השנים הפך למוקד קולינרי מקומי שבו תושבי האזור ממלאים את המזווה. אין שם ממש מסעדות, אבל תמיד אפשר לגלות משהו חדש. מאחר שלכל המבנה הענק יש כתובת אחת, צריך חוש כיוון בסיסי כדי למצוא את חנות "סאנוק" - פשוט חפשו את הפינה הצפון-מערבית.
כשנכנסתי, הרגשתי שהגעתי למקדש של אוכל אסייאתי. יש שם אפילו פינה להכנת ראמן ממנות חמות ברמות חריפות שמגיעות לכדי כוויה, עם מֵחַם שעומד לרשות הלקוחות. דלפק ארוך בכניסה מציע כל טוב; בביקור הראשון שלי התבייתי על מנת אורז עם קארי יפני (36 שקלים בלבד) - מנה בסיסית, טעימה ובריאה. על הדרך לקחתי שלושה דים סאם מאודים (8 שקלים ליחידה, לא זול).
חזרתי למונית, אבל כעבור כמה ימים הנסיעות הובילו אותי שוב לדרום גבעתיים, ישר לסאנוק. תיכננתי לקחת שוב את מנת הקארי, אבל אז קלטתי בארון המאפים שעל הדלפק משהו מפתיע: מאפה שנלחץ בטוסטר ומוטבע עליו הלוגו של המקום, ומעליו הכיתוב באנגלית: "באו וואו".
באותו רגע ידעתי מה אני מזמין. התברר שמדובר בבאו ממולא בבשר מפורק - אותו המאפה שאני בדרך כלל בורח ממנו, רק שהפעם נפטרו בחוכמה מהלחות המוגזמת וצרבו אותו בטוסטר ממותג לצורה יפה ופריכה.
שאלתי מה המילוי, והיו שתי אפשרויות: בשר קצוץ בסגנון תאילנדי או אסאדו מפורק עם מעט קימצ'י (סלט הכרוב הקוריאני המוחמץ). מי שמכיר אותי יודע שבשר קצוץ אני מוכן לאכול אך ורק בצורת קבב - אפילו לא המבורגר. לשמחתי, הבאו וואו היה דחוס כמעט כולו באסאדו מפורק מעולה ולא מלוח. רוצים תוספת מליחות? לצד המנה מקבלים כלי פלסטיק קטנטן ובו עוד קצת קימצ'י, כאילו היה זהב. לשלם בגבעתיים 29 שקלים בלבד למנה גדולה, משביעה ומפוצצת באסאדו מפורק* זו יותר מתמורה מלאה.
• סאנוק שוק אסייאתי. כורזין 5, גבעתיים הנזק: באו וואו אסאדו עם קימצ'י: 29 שקל
