זה אחד הסיפורים המוזרים שהתרחשו לאחרונה בין לבנון לישראל: חוסיין עיאש בן ה-33 מהכפר חרוף במחוז נבטיה בדרום לבנון יצא ביוני האחרון לקנות מצרכי מזון למשפחתו. בדרך נתקל בחיילי צה”ל שהורו לו לצאת ממכוניתו, אזקו את ידיו וכיסו את עיניו. שלושה ימים שהה עם כוח צה"ל בדרום לבנון, עבר חקירה והועבר לשטח ישראל, לחקירה במתחם שב"כ. בתום סבב חקירות שלא העלה חשדות על קשר עם חיזבאללה או גורמים איראניים בלבנון, הוא הועבר לבידוד בכלא קציעות, לפי הנוהל. לאחר ימים ספורים בבידוד הוכנס לתא גדול, ביחד עם אסירים לבנונים, סורים ופלסטינים.
כל הזמן הזה, בני משפחתו לא ידעו אם הוא חי או מת. אחיו יצא לתקשורת, אמו התייפחה מול המצלמות ואביו דרש עדכונים. התעלומה נחתה על שולחנה של משלחת לבנון למו"מ עם ישראל. לבנון הגישה תלונה על 36 אסירים המוחזקים בישראל, אחד מהם היה עיאש.
לפני חמישה ימים הגיע שגריר ארה"ב בביירות, מישל עיסא, לפגישה עם ראש הממשלה נתניהו ביחד עם עמיתו השגריר בירושלים, מייק האקבי. בפגישה הוחלט על שחרור חמישה אסירים, שלושה מהם לבנונים ושניים סורים. נתניהו הודיע: "השתכנעתי שאין להם קשר לפעולות טרור".
ראשון שוחרר מאלכ גאזי בן ה-20, שיצא לרכוב על אופניים, נתקל בכוח צה"ל, והועבר לישראל. למחרת שוחררו עוד ארבעה, ביניהם עיאש. בכפר שלו סירבו להאמין לטענותיו, שעליהן התעקש פעם אחר פעם, שלא עבר עינויים מכיוון ש"הישראלים יודעים הכל". בתמורה, כך נמסר, לבנון התחייבה להעביר מידע על מקום קבורתן של גופות ראשי הקהילה היהודית, שנחטפו ונרצחו באמצע שנות ה-80. אלא שלבנון מבהירה: "לפי שעה, אין לנו מידע".
כך, בשישי, שוחרר עיאש והועבר ביחד עם אסיר נוסף לידי הצלב האדום בראס אל-נקורה, הצד הלבנוני של ראש הנקרה.
המעבר היה מהיר, עיאש זכה לקבלת פנים המונית, גברים התחרו ביניהם מי יישא אותו על כתפיו והנשים המטירו עליו זרי שושנים. כשהזעיקו את התקשורת, עיאש הפתיע עם ההצהרה: "לא עברתי עינויים". התקשורת ניסתה להבין אם התבשלה כאן עסקה חשאית, שבגללה הוא סותם את פיו. אחיו החליט לפרסם גרסה אחרת – וטען מול המצלמות ש"כמו כל חטוף, גם אחי עבר מה שעבר בחקירות".
שני מקורותיי בביירות יודעים לספר שהחטיפה והשחרור התבצעו בלחץ האמריקאים. הלבנונים דרשו שחרור עשרות אסירים, חלקם הגדול עדיין מוחזקים בבתי הכלא. ישראל הבהירה שאת פעילי חיזבאללה העצורים היא לא תשחרר.
המקורות טוענים שכעת "מתבצעים חיפושים אחרי מקומות הקבורה של ראשי הקהילה היהודית", וממליצים לישראל להפסיק לחטט בפצעי העבר: "אתם חטפתם צעיר שהלך לעשות ספורט, חקרתם אותו והכנסתם לבית סוהר, ואחר כך חטפתם גבר נוסף שהלך עם סל קניות למשפחתו, אנחנו יכולים לנחש איך הייתם מגיבים אילו זה היה הפוך".
נשיא לבנון עאון, שמשרדו טיפל בדיסקרטיות בפרשה הודה לארה"ב ולאו"ם. עאון גם הסביר, בלי לנקוב בשמות, ש"העברת בני הערובה (שלהם בכונה לא קרא ‘אסירים’) התבצעה באופן מופתי". הקרדיט, כמובן, לשגריר בביירות ולנציגי האו"ם בלבנון. ישראל לא נזכרת, גם אחרי שצמד המשוחררים הלבנונים הצהירו שלא סבלו בכלא הישראלי.
ואז הגיעו העקיצות ממשלחת האו"ם בלבנון, שהודיעה כי אין גישה ואין ביקורים אצל "בני הערובה" (שוב, לא אסירים) לבנונים ואחרים מאז 7 באוקטובר. ואנחנו, המשיכו להסביר, נמשיך ללחוץ לשחרור עוד עשרות עצירים.
עיאש הפתיע ואמר: "לא עברתי עינויים". התקשורת ניסתה להבין אם התבשלה כאן עסקה חשאית, שבגינה הוא סותם את פיו – ואחיו פרסם גרסה אחרת
