לא מזמן חברה טובה אמרה לי שבסוף, בארוחות משפחתיות, האוכל הוא לא באמת העיקר. העיקר הוא האנשים, לשבת יחד, לדבר, לצחוק, להיות אחד עם השני, לא משנה אם מתרווחים סביב שולחן אוכל גדול או נשענים על האי במטבח עם צלחת ביד.
האמת? ברוב ימות השנה אני מסכים איתה.
אבל כשמגיעים החגים, ובארוחות שישי, אני מרגיש אחרת.
בשבילי, האוכל הוא חלק בלתי נפרד מהחג. הוא זה שיוצר את ההתרגשות, את הציפייה, את התחושה שמשהו מיוחד קורה. יש את המנה הזאת שמכינים רק בראש השנה, את התבשיל שמופיע רק בפסח, את העוגה שאף אחד לא מעז להכין באמצע השבוע. אנחנו לא רק מחכים לאנשים שיגיעו, אנחנו גם מחכים לטעמים.
כשאני יושב ליד שולחן עמוס בכל טוב, רואה אנשים נהנים, לוקחים עוד ביס ועוד כף, אני מרגיש כאילו אני משמח גם את ההורים שלי. אצלם אוכל מעולם לא היה רק אוכל. הוא היה דרך להגיד "אני אוהב אותך", "דאגתי לך", "יש כאן בית". אוכל היה, והוא עדיין, נשמה.
אני זוכר שפעם היו אומרים על מישהי שיודעת לבשל שהיא "מציאה". היום ברור לי שהאמירה הזאת שייכת לזמנים אחרים ולא באמת מגדירה אדם. אבל היא כן מספרת משהו על המקום שהיה לאוכל בתרבות שלנו. דרך הסירים והמאכלים מדדו דאגה, נתינה, שפע ומשפחתיות.
בבית שלי, אם בסוף הארוחה לא נשאר אוכל, מישהו מיד היה אומר: "כנראה שלא הכנו מספיק". כאילו עצם זה שהסירים התרוקנו, אומר שמישהו אולי נשאר רעב.
בגלל זה, עבורי, שולחן עמוס הוא לא סמל להגזמה. הוא סמל לנדיבות. לרצון שיהיה לכולם מספיק, ואפילו קצת יותר ממספיק.
בסופו של דבר, האוכל באמת לא חשוב יותר מהאנשים שסביבו. אבל אצלנו, כעם וכמשפחות, הוא תמיד היה השפה שבאמצעותה אנחנו מבטאים אהבה, מסורת, זיכרונות ושייכות. כמעט לכל אחד יש בראש תמונה של ארוחת חג או ארוחת שישי מהבית. של האנשים שישבו סביב השולחן, של הריחות, הסירים והמאכלים שהפכו את הבית לבית. וזאת בדיוק הסיבה שגם אחרי כל כך הרבה שנים, אנחנו ממשיכים לחזור שוב ושוב לאותו שולחן, לשמור על המסורת המשפחתית של כל אחד מאיתנו וגם ליצור לעצמנו מסורת משותפת חדשה, שמבוססת על מה שגדלנו עליו.
קוסקוס עם פירות יבשים
מרכיבים:
לטנזיה:
200 גרם פרגית (אפשר גם לוותר אם רוצים קוסקוס פרווה)
2 בצלים, חתוכים דק
1/4 כוס שמן
2 מקלות קינמון
1/2 כפית זרעי שומר
חופן שקדים חצויים קלויים (לפזר מעל)
1 כוס שזיפים, חתוכים לרבעים
1 כוס משמשים, חתוכים לרבעים
1/2 כוס צימוקים בהירים
2 כפות סילאן
גרידה מ-1 תפוז
1 כוס מיץ תפוזים טבעי
מלח
מעט אגוז מוסקט
לקוסקוס:
1 ק"ג סולת
1 כף מלח דק
1 כוס שמן קנולה
1 כף כורכום (לא חייב)
3 כוסות מים
אופן ההכנה:
1. מטגנים את הפרגית, מוציאים מהמחבת וקוצצים.
2. באותה מחבת מטגנים את הבצלים עד הזהבה.
3. מוסיפים את התבלינים והפירות היבשים, הסילאן, גרידת התפוז ומיץ התפוזים וממשיכים לבשל כ-5 דקות.
4. מוסיפים את הפרגית ומערבבים היטב הכל יחד.
הקוסקוס:
1. מערבבים בקערה גדולה את הסולת, המלח והכורכום.
2. מוסיפים שמן ומערבבים בידיים.
3. מוסיפים כוס מים בהדרגה, תוך כדי לישה של הסולת. ביד אחת מוסיפים את המים וביד השנייה מערבבים.
4. מעבירים את התערובת לסיר אידוי לקוסקוס.
5. ממלאים את חלקו התחתון של הסיר במים ומביאים לרתיחה.
6. יוצרים גומות בקוסקוס כדי לאפשר לאדים להגיע לכל הגרגירים. מכסים ומאדים במשך שעה-שעה וחצי.
7. אחרי שעה-שעה וחצי של אידוי, מעבירים את התערובת בחזרה לקערה גדולה.
8. יוצקים על התערובת שתי כוסות מים, תוך כדי ערבוב, ומכסים במגבת לחה ל-30 דקות.
9. מחזירים את התערובת לסיר האידוי ומאדים, כשהוא מכוסה, 30 דקות.
10. מעבירים את התערובת לנפה או מסננת ייעודית לקוסקוס מעל קערה גדולה, ומסננים את התערובת דרכה, ליצירת גרגירים מושלמים.
11. מניחים מעל את הטנזיה ומפזרים את השקדים הקלויים.
(ריאן פרויס)
סלט לאליק עם תפוחי עץ
מרכיבים:
חופן עלי לאליק שלמים, שטופים ומיובשים (כ-40 גרם)
חצי תפוח עץ פרוס דק-דק, ללא גרעינים
חופן כוסמת קלויה (כ-35 גרם)
שמן לטיגון עמוק (כ-500 מ"ל)
לוויניגרט:
3/4 כוס מיץ תפוחים
3/4 כוס חומץ תפוחים
2 כפות חרדל חלק
כפית מלח
100 גרם דבש
1/4 כוס שמן זית
אופן ההכנה:
1. בבלנדר מוט טוחנים את כל מרכיבי הוויניגרט מלבד שמן הזית.
2. ממשיכים לטחון ומזלפים את שמן הזית תוך כדי, באיטיות, עד לקבלת אמולסיה חלקה ואחידה.
3. מטגנים את הכוסמת בשמן עמוק, עד שהיא משחימה והופכת קריספית. מעבירים לנייר סופג ומניחים בצד.
4. מסדרים את עלי הלאליק בצלחת, תוקעים ביניהם את פרוסות התפוח ומפזרים מעל את הכוסמת הקריספית.
5. מזלפים את הוויניגרט על הסלט, רק רגע לפני הארוחה.
(may goldestain)
