רק אתמול נסגרו הרשימות לכנסת, וכבר החל מאחורי הקלעים משחק הכיסאות. חברי הרשימות, גם בקואליציה וגם באופו-זיציה, לוטשים עיניים לתיקים המרכזיים בממשלה.
אז מיהם המועמדים הריאליים, מכל הגושים, לכהן בתפקידי השרים החשובים ביותר, אלה שיש להם את ההשפעה הגדולה ביותר על חיי היום-יום שלנו?
אוצר
להיות שר אוצר בישראל היא אחת המשימות הקשות ביותר, בעיקר בשל התקציב הענק שיש להקדיש לביטחון. עם זאת, מדובר בפסגת הפירמידה.
מפלגתו של גדי איזנקוט מציעה אנשי מקצוע ורגולטורים מנוסים: שאול מרידור, לשעבר ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, ואורית פרקש-הכהן, מספר 3 ברשימה, כלכלנית ומשפטנית המכירה את מסדרונות הרגולציה והכספים לעומק.
בליכוד מנסים להציג "נבחרת כלכלית" משודרגת שמשלבת ותק פוליטי לצד אנשי עסקים מהשוק הפרטי. המועמדים המובילים הם אלי כהן, שר האנרגיה הנוכחי, רואה חשבון במקצועו, שהצהיר לאחרונה כי הוא מעוניין בתיק האוצר, והיזם ואיש העסקים אורן דוברונסקי, המשוריין הראשון של רה"מ נתניהו ברשימה.
מועמדת מפלגת המרכז "ביחד" היא קרן טרנר-אייל, שכיהנה בעבר כמנכ"לית משרדי האוצר והתחבורה, ומשובצת במקום השלישי בבלוק של בנט ולפיד.
גם יו"ר מפלגת "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן, שכיהן כשר האוצר בממשלת בנט-לפיד, מבין את חשיבות תיק האוצר ודורש אותו כתנאי כניסה לכל קואליציה, והניסיון הקודם שלו במשרד מעניק לו יתרון.
מועמדת "הדמוקרטים" של יאיר גולן היא נעמה לזימי, חברת כנסת בולטת המובילה קו סוציאל-דמוקרטי לוחמני, חברה בוועדת הכספים ופועלת רבות למען ועדי עובדים ושכבות מוחלשות.
לשר האוצר המכהן, בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית), סיכויים נמוכים לקבל את התפקיד גם בממשלה הבאה, אך האפשרות עדיין קיימת.
חינוך
מדובר לאו דווקא באחד התיקים הבכירים בממשלה, אך הוא אחד המשפיעים ביותר על עיצוב החברה בישראל.
אחרי קדנציה סוערת במיוחד, שר החינוך הנוכחי, יואב קיש (ליכוד), הצהיר כי ירצה להישאר בתפקידו גם לאחר הבחירות, למרות שלא הצליח לפתור את משבר המחסור במורים או להביא את תלמידי ישראל להישגים טובים בלימודים. חברתו למפלגה, שרת המדע גילה גמליאל, אמרה לאחרונה כי כבר 20 שנה היא חולמת להיות שרת החינוך, והטיחה בקיש כי הוא "שר החינוך הכי גרוע שהיה במדינת ישראל".
יו"ר מפלגת נעם, אבי מעוז, הביע רצון לשמש כשר החינוך ואמר כי זה התיק שתדרוש המפלגה בממשלה הבאה, במטרה לחזק את הזהות היהודית לשיטתו והגדרתה כמקצוע ליבה.
במפלגת ישר! הציג גדי איזנקוט את כלת פרס ישראל עדי אלטשולר כמועמדת המפלגה לתפקיד שרת החינוך. אלטשולר ייסדה את תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו", הקימה את מיזם "זיכרון בסלון" וניהלה את ארגון החינוך של גוגל.
נעמה לזימי, שנבחרה למקום השני ברשימת "הדמוקרטים" אחרי היו"ר יאיר גולן, הצהירה שהיא מתכוונת להיות שרת החינוך הבאה של מדינת ישראל, והוסיפה כי "שיקום החינוך הוא משימתי האישית".
לפני האיחוד עם בנט, כינס יו"ר יש עתיד יאיר לפיד מסיבת עיתונאים שבמסגרתה הציג תוכנית לאומית לפיתרון משבר החינוך בישראל, והדגיש שידרוש את תיק החינוך בממשלה הבאה, ושמירב כהן מיועדת לתפקיד שרת החינוך. "אני רואה בזה משימת חיים", אמרה אז כהן, שכיהנה בממשלת השינוי כשרה לשוויון חברתי.
חוץ
כשמעמדה הבינלאומי של ישראל נמצא בשפל של כל הזמנים, זהותו של שר החוץ הבא של ישראל צפויה להיות בעלת משקל משמעותי, והיא תלויה בשאלה מי ירכיב את השאלה הבאה.
בתרחיש של ממשלת ימין, גדעון סער, המכהן כשר החוץ הנוכחי, מעוניין להמשיך בתפקיד ולהמשיך את קו הפעולה שהוביל, בדגש על חיזוק היחסים עם אמריקה הלטינית והרחבת המדינות שפותחות שגרירויות בירושלים. אולם סער אינו המועמד היחיד: גם שר הביטחון ישראל כ"ץ ירצה את תיק החוץ אם לא יוכל לחזור למשרד הביטחון, שהוא העדפתו הראשונה. אם תוקם ממשלת מרכז-שמאל, המועמד המוביל לתפקיד שר החוץ מטעם מפלגת "ביחד" הוא יאיר לפיד, שכבר כיהן בתפקיד. בהצהרותיו הוא מדגיש את הצורך לשקם את מדיניות החוץ ולתקן את המשבר ביחסים עם אירופה.
אפשרות נוספת היא שבנט ידרוש את תיק החוץ, אם לא יקבל את תיק הביטחון. גם אביגדור ליברמן, שכיהן בעבר בתפקיד, עשוי להיכנס לתמונה.
ביטחון
מערכת הביטחון הישראלית ניצבת בפני צומת דרכים אסטרטגי, כאשר שאלת הטיפול באיומים האזוריים ובסכסוך הישראלי-פלסטיני מפלגת את הצמרת הביטחונית והפוליטית. רק על דבר אחד אין ויכוח: כל מי שטוען לכתר השר מדגיש כי לא יתפשר על גיוס חרדים.
התפיסה הביטחונית של עופר וינטר ("עמך ישראל") מושתתת על שינוי תפיסתי עמוק במערכת הביטחון ובצה"ל, תוך מעבר מתפיסת הכלה וסבבים ליוזמה והתקפיות. וינטר טוען כי אין מקום למו"מ עם ארגוני טרור, ובהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא שולל לחלוטין ויתורים טריטוריאליים או נסיגות ודוגל בהחלת ריבונות.
גם נפתלי בנט ("ביחד") מציג תפיסה שלפיה במזרח התיכון ישראל חייבת להתנהג כמו "גורילה בג'ונגל", להפגין כוח כדי להרתיע את סביבתו ולהכתיב מציאות במקום להיגרר לתגובות. בנט שולל לחלוטין הקמת מדינה פלסטינית ודוגל ב"צמצום הסכסוך", החלת החוק הישראלי על שטחי C והענקת אוטונומיה מוניציפלית וחיזוק הכלכלה בשטחי A ו-B.
לתפיסתו של גדי איזנקוט (ישר!), צריך להיפרד אסטרטגית מהפלסטינים מתוך הבנה שמדינה דו-לאומית מהווה סכנה לחזון הציוני. הרמטכ"ל לשעבר תומך בהמשך חופש הפעולה המבצעי של צה"ל ביו"ש, אך עם זאת מצדד בקיומה של רשות פלסטינית שתמנע קריסה אזרחית. בתחום הפעלת הכוח איזנקוט דוגל במתן מכה מוחצת בזמן עימות נרחב, אך בתקופות שבין המערכות הוא מעדיף ניהול מבוקר כדי למנוע התלקחות רב-זירתית.
יו"ר "הדמוקרטים" יאיר גולן הצהיר כי בכוונתו לדרוש את תיק הביטחון בממשלה הבאה. הוא קרא להקים ישות פלסטינית מתונה כחלופה לחמאס, וקרא להצבת כוח בינלאומי חדש בדרום לבנון. בגזרת יו"ש הציג גולן תוכנית להיפרדות מהפלסטינים, הכוללת מלחמה עיקשת בטרור הפלסטיני והיהודי, פינוי מאחזים בלתי חוקיים וסימון גבולות. כשר ביטחון מיועד, גולן שואף לבנות ציר אזורי מתון עם מצרים, ירדן ומדינות "הסכמי אברהם". בתוך הצבא הוא מתמקד בחיזוק זרוע היבשה והגדלת הסד"כ, השבת האוטונומיה לדרג המטכ"לי והבטחה שכל מהלך צבאי ישרת יעד מדיני ברור.
