בעברית קוראים לסרט "סיפורים קרועים" - שם שנועד לאזכר את הקומדיה הארגנטינאית שהפכה ללהיט בישראל, "סיפורים פרועים" מ-2014. אך שמו במקור הוא Homo Argentum, קרי "האדם הארגנטינאי". במילים אחרות, זהו סרט שנועד לאפיין וללעוג ל"טיפוס" הארגנטינאי: בין אם הוא מוחצן, גאוותן, או לחילופין ביישן ומעודן.
הטוויסט: הסרט מורכב מ-16 סיפורים קצרים, ובכולם מככב שחקן אחד: גיז'רמו פרנצ'לה, מבכירי השחקנים בארגנטינה. בכל פרק הוא מגלם דמות אחרת תוך השתעשעות בשיער, בלבוש ובשריטות שלה: נוכל, נשיא ארגנטינה, במאי פלצן, מיליונר, מאבטח, כומר, או שדרן כדורגל.
מתוך הסרט "סיפורים קרועים"
(שאולי בסקינד - יחסי ציבור)
סרטם של מריאנו כהן וגסטון דופראט ("התחרות הרשמית") הוא יצירה סוחפת למדי וחכמה קולנועית. בסוף, זהו תרגיל בבניית דמות והתחפשות. לא רק פרנצ'לה מתחפש בכל פרק, אלא הסרט כולו: לעיתים הוא קומי, ולעיתים מלנכולי. ההשוואה ל"סיפורים פרועים" מעניינת: הסרט מ-2014 הציג שישה סיפורים אפלים לאורך שעתיים, שביקשו להוכיח שמה שהאחים כהן עושים בארה"ב, בארגנטינה עושים בצורה אכזרית יותר. לעומתו, 16 הסיפורים ב"סיפורים קרועים" מעניקים לכל אפיזודה כשש דקות. כל סרטון מתמקד ברגש אחד ובפואנטה קטנה, וכך נוצרות יצירות מיניאטוריות שעוסקות ברגע פשוט של עצב או בצביעות זעירה.
איני חובב גדול של "סרטי אנתולוגיה". גם "סיפורים קרועים" אינו "סרט גדול" וחלק מהאפיזודות בו הן על גבול המערכון או הבדיחה הקולנועית הבודדת. אך בסך הכל, הן מציירות פורטרט אוהד אדם בזכותו של שחקן נהדר ששווה להכיר: פרנצ'לה.
