נבחרת ישראל בכדורעף תפתח מחר (19.00) את הופעתה באליפות אירופה מול אוקראינה, ואי-אפשר שלא לחוש את ההתרגשות באוויר. עד כמה שלב הבתים שיפתח בבולגריה (גם פינלנד, איטליה ורומניה מארחות) הוא היסטורי? אשתקד, כשהנבחרת הישראלית העפילה לתחרות, היא שברה בצורת בת 54 שנים. נכון, היו פעמים שהשתתפה בטורניר, כמו בקיץ 2023, אבל זה קרה רק כי היא אירחה בית. הפעם ההישג הוא נטו ספורטיבי.
אחד השחקנים בדור המוכשר שצמח בענף הוא שי ליברמן (20), שחווה שנה מאוד אינטנסיבית. הוא עזב את סונפאר האיטלקית, עבר לשחק בניס הצרפתית כדי לצבור דקות ובהמשך עבר לשאמון. לפני האליפות לבוגרים הוא עוד הספיק להתחרות עם הנבחרת הישראלית עד גיל 22 ועם הבוגרת בטורניר הליגה האירופית (שם הושג הכרטיס לאליפות ב-2028). בחיים האישיים הוא עבר טרגדיה משפחתית כשאביו סרג'יו נפטר אחרי מאבק במחלת הסרטן.
ליברמן. "הכי כיף בנבחרת"
גם עם כל העומס הרגשי והספורטיבי, שומר ליברמן על רוח חיובית ואופטימית: "כשנגמרה העונה באפריל ידעתי איזה קיץ עמוס יהיה. מצד שני, החלק עם הנבחרת הוא הכי כיף בשנה. אני משחק עם אנשים שאני מכיר שנים, חוויתי איתם דברים מיוחדים ובסוף, הם החברים הכי טובים שלי. יש הרבה התרגשות, זה עוד רגע פה. אנחנו מרגישים שייכים לשם. מגיע לנו להיות באליפות אירופה".
הפעם אתם עולים דרך המגרש ולא דרך אירוח. קפיצת מדרגה רצינית.
"לגמרי. בסופו של דבר, אנחנו עולים לא בגלל משחק או שניים, אלא בגלל רצף משחקים של ניצחונות, הפסדים, טירוף במשך שני קיצים. הייתה בנייה, תוכנית, כדי שנגיע לזה. הצלחנו, זה מטורף. זה קרה בזכותנו המלאה. הכימיה שלנו קיימת כבר כמה שנים, ואנחנו מרגישים מאוד מוכנים".
ארבע הנבחרות הראשונות בבית עולות לשמינית הגמר. אפשרי?
"חשוב להגיע עם ראש פתוח, כשהכל יכול לקרות. יש משחקים שעל הנייר חובה לנצח, אבל אם לא נבוא בגישה הזאת בכל משחק - לא נצליח. אנחנו נעשה הכל בשלב הבתים כדי לעלות לשמינית הגמר, זאת המטרה שלנו. הכיוון שלנו הוא לא רק להשתתף, אלא לתת בראש. אנחנו מסוגלים לעשות את זה".
ועליך מדברים ככוכב הנבחרת.
"לא הייתי קורא לעצמי כוכב, העלייה קרתה בזכות כולם. יש דור חדש של שחקנים צעירים ואני חלק ממנו. עבדתי קשה מאוד בשביל זה. באליפות עד גיל 22 ראיתי שאני בין השחקנים הטובים בעולם בגיל שלי. התאכזבתי שסיימנו במקום הרביעי ולא הצלחנו להגיע לגמר".
סימנו אותך באליפות הזאת? סוכנים ניגשו?
"שמו לב אליי, ראו את הרמה שלי. באיטליה ישבתי על הספסל, אז לא ראו, אבל אני לא מתחרט על השנה הזאת. אם נפתחו דלתות? בגיל שלי באירופה כבר יודעים מי אתה. קיבלתי חשיפה, מאמנים דיברו איתי ואמרו כל הכבוד. גם סוכנים".
הקדשתי לאבא ניצחונות
אחרי העונה בניס, ליברמן רשם קפיצת מדרגה מקצועית נוספת כשחתם בשאמון, ממועדוני הפאר בליגה הצרפתית שנאבק באופן קבוע על תארים. "זאת עיר קטנה, מרוחקת מהכל, אבל יש לה היסטוריה מטורפת בכדורעף. זאת קבוצה נחשבת, ואני מתרגש להגיע לשם גם כשהשנה לא נהיה במפעל אירופי".
איך אתה מסכם את העונה בניס?
"היא הייתה מאוד קשה כי אבא שלי, סרג'יו, נפטר בהתחלה שלה, ובו-זמנית מאוד טובה. זאת הייתה עונה ראשונה שבאמת שיחקתי. מבחינה מקצועית, היינו יכולים להגיע רחוק יותר. הפסדנו בגמר הגביע. סך הכל, זאת הייתה חוויה מדהימה".
איך התמודדת עם המשבר אחרי מות אביך?
"מוות הוא אסון לכל בן אדם. חזרתי אחרי השבעה לצרפת, באיזשהו מקום רציתי לחזור בשבילו. ידעתי שזה מה שהוא רוצה שאעשה. אמא באה לבקר אותי בהמשך, הסביבה עזרה. העונה התחילה שבוע אחרי שחזרתי".
צריך לחזור לעניינים כמה שיותר מהר מבלי שהספקת לעכל.
"ידעתי שזה יהפוך את העונה ללא פשוטה, שיהיו עליות וירידות. היה קשה לשמור על היום-יום, אבל עשיתי את זה בשבילו, בשביל המשפחה שלי. היו ניצחונות שהיה לי קשה אחריהם, גם כששיחקתי טוב. הייתי מקדיש לו אותם. רציתי שננצח בגמר הגביע בשבילו. אני יודע שהוא היה גאה בי לא משנה מה. אני חושב על אבא כל הזמן, הוא איתי כל הזמן".
איך היה להגיע הקיץ לדירה של ההורים ברעננה, והוא לא שם מחכה?
"הבית מרגיש ריק בלעדיו, מאוד קשה. היה לי כיף להיות עם אמא ועם האחים שלי אחרי הרבה זמן שלא הייתי פה. גם האובדן הזה חיזק שאני צריך להיות בישראל בקיץ הזה. עם כמה שמוזר להגיד את זה, המוות קירב את יתר המשפחה, כולנו רוצים להיות שם יותר אחד בשביל השני. הייתה לנו הפסקה קטנה בין הליגה האירופית לאליפות עד 22, וטסתי לברזיל כדי לעלות לקבר של אבא".
