אחרי שלפני שנה וחצי סרטם "אין ארץ אחרת" זכה באוסקר הסרט התיעודי ובשלל פרסים נוספים, היוצרים יובל אברהם ורחל שור זכו בסופ"ש האחרון בפרס חבר השופטים היוקרתי בטקס הסיום של פסטיבל ונציה ה-83, על סרטם "נז"א" (נזק אגבי), שמציג עדויות על "הרג מכוון" בעזה.
הסרט מביא עדויות קשות של 24 חיילים וחיילות מיחידת 8200 על פעולות צה"ל במהלך המלחמה בעזה. הסרט, שצולם על גגות תל-אביב בזמן המלחמה, כולל בין היתר מרואיינים שאומרים כי היו מעורבים ב"פשע מלחמה ורצח עם", ומתארים את מדיניות הנזק האגבי, ההפגזות והחיסולים. אחד הנושאים המרכזיים שעולים בו הוא השימוש בבינה מלאכותית, שלטענת המרואיינים שימשה בין היתר להמלצה על יעדים לחיסול על בסיס האזנות לטלפונים, גם במקרים שבהם התקיפה הייתה כרוכה בהרג בני משפחה.
לדברי יוצרי הסרט מדובר במדיניות השמדה והרס מכוונות, כולל שימוש בבינה מלאכותית. "שנינו אסירי תודה על כך שאנחנו כאן", אמר אברהם על הבמה לאחר הזכייה. "למען האמת, לא קל במיוחד לעמוד כאן. אני חושב על כל האנשים, על הפוליטיקאים הישראלים ועל העיתונאים בבית שתוקפים עכשיו את הסרט הזה, מכחישים אותו מבלי שאפילו ראו אותו. נעשה כל כך הרבה כדי לא להביט במציאות. אנחנו מאמינים שהכחשתו של פשע היא מה שמאפשר לו להימשך, ולכן חשוב לנו במיוחד שישראלים יצפו בסרט הזה. זו המדינה שלנו שמבצעת את הפשעים האלה".
ברקע הצלחת הסרט בפסטיבל ונציה, שר התרבות והספורט מיקי זוהר התייחס אמש לסרט וטען כי הוא “יפעל לשלילת האזרחות של היוצרים בגין בגידה במדינה”. על אף שבפועל לפי ההערכות אין בידיו את הסמכות לעשות זאת.
תמיכת חבר השופטים
במסיבת העיתונאים שנערכה לאחר הטקס התייחסו נשיאת חבר השופטים, מגי ג'ילנהול, וחברת חבר השופטים, הקולנוענית כאותר בן הניה, לבחירה ב"נז"א". "אחד הדברים שאהבנו בסרט, מעבר לאומץ ולאינטליגנציה העצומים שלו, הוא האופן שבו הוא עוסק במנגנונים. זה לא רק הנושא של הסרט, אלא גם האופן שבו הוא מצולם ומורכב. זו שאלה שאנחנו שואלות כל הזמן כיוצרות קולנוע: איך מצלמים מנגנון? ואני חושבת ששני הבמאים המבריקים האלה מצאו דרך, תחת המגבלה של צילום העדויות באופן אנונימי, להשתמש בה באופן קולנועי עוצמתי מאוד. הסרט לא עוסק בחרטה או ברגשות של החיילים. הוא לא עוסק במה שהם מרגישים. הם אינם דמויות, אלא הם לכודים בתוך מכונה גדולה יותר. בעיניי זה היה פשוט מבריק, הכרחי וחשוב מאוד בתקופה שבה אנחנו מדברים הרבה על הכחשה, וגם משום שהם מתעדים היסטוריה שמתרחשת ממש עכשיו. כלומר, זה עדיין נמשך. רצח העם עדיין נמשך. זה מעשה אמיץ, והם עשו אותו בדרך קולנועית חזקה מאוד. לכן אני חושבת שחשוב להכיר באומץ, בחזון וגם בחשיבות של הסרט הזה".
(צילום: באדיבות פסטיבל ונציה)
אברהם ושור נשאלו באותה מסיבת עיתונאים האם הם מתכוונים להקרין את הסרט בישראל. "חשוב לנו להראות את הסרט לישראלים, ובהיקף הרחב ביותר שאפשר", אמר אברהם. "אני מקווה שנצליח. חשוב שאנחנו, כישראלים, נכיר במה שהממשלה שלנו עשתה בעזה. לאנשים שראיינו היו מניעים שונים. אני חושב שחלק מהם הרגישו שחשוב לדבר, שהם היו מעורבים בפשעים ורצו לספר על כך. הם דיברו בעברית, והם רצו שישראלים ישמעו על הפשעים האלה; וחלקם גם רצו שהעולם יידע מה קורה".
צה"ל הכחיש ותקף בתגובה
הצלחת הסרט בפסטיבל הובילה לתגובות רבות. רס”ר במילואים, שהשלים מאות ימי מילואים לאורך המלחמה, סיפר ל”ידיעות אחרונות”: “בתור מילואימניק ששירת מעל 400 יום במלחמה, הכאב הגדול שלי הוא לראות איך הסרטים האלה מתעלמים מהמציאות של 7 באוקטובר ומזינים נרטיב חד-צדדי ומסוכן נגדנו בעולם. חיזוק במלחמה תודעתית שפוגעת בנו ובחיילי המילואים בשטח שמופקרים בזמן שמדינת ישראל וצה”ל צריכים לשמור עלינו”.
מנגד, מפקד שטח בדרגת סרן במילואים, סיפר כי הוא “מזהה תופעות קשות בצה”ל. לא יודע אם יש או אין אמת גם בסיפור של “נזק אגבי”, אבל חייבים להקרין את העדויות, ושצה”ל ונבחרי הציבור יגיבו לגופו של טיעון. אי אפשר להמשיך לצנזר עדויות מאיזה חשש ערטילאי ללכאורה ‘נזק בינלאומי’”.
לאחר הקרנת הסרט בפסטיבל לראשונה בשבוע שעבר, דובר צה"ל הגיב: "צה"ל דוחה לחלוטין את הטענות. מהפרסומים עולה שהסרט מסתמך על עדויות אנונימיות, של אנשים אשר לא ניתן לוודא האם שירתו בצה"ל, באיזה תפקיד, והאם עסקו בדברים שעליהם מועלים טענות לגביהם. בקטעים המצוטטים קיימות טענות לגבי אסטרטגיה לאומית וצבאית שבבירור אינן בידיעתם של חיילים בדרג זוטר".
דובר צה"ל הדגיש כי הצבא "פועל ברצועת עזה על מנת להגן על אזרחי ישראל ומכוון את הפעילות הצבאית שלו נגד ארגוני הטרור ובראשם ארגון הטרור חמאס – וזאת, בהתאם לדין הבין-לאומי ודיני הלחימה. כשעולים חשדות פרטניים להפרת הדין על-ידי חייל צה"ל, צה"ל מחויב באופן מלא לבירורן, ולמיצוי הדין עם האחראים באמצעות מנגנוני אכיפה עצמאיים. חייל שהיה עד להפרת הדין, נדרש לפי פקודות הצבא לדווח על כך כדי לבחון את הצורך בפתיחת חקירה, והדבר תקף גם לאנשים שרואיינו לסרט. בעניין הטענות הנוגעות לשימוש בבינה מלאכותית – ההחלטות בדבר בחירה ואישור תקיפות בצה"ל מתקבלות על-ידי גורמים אנושיים בלבד, בהתאם להנחיות צה"ל, ולא בידי בינה מלאכותית".
שור ואברהם ענו לתגובה זו לאחר זכייתם: "התחקיר שלנו בסרט נעשה בצורה קפדנית ובשיתוף פעולה עם 'הגרדיאן'. רבים מהמנגנונים שעליהם החיילים מדברים בסרט כבר דווחו גם בכלי תקשורת מרכזיים וממוסדים אחרים. בעיניי, התגובה הזו נראית כמו ניסיון לא להתמודד עם המציאות".
הזכייה של "נז"א", וזכיות נוספות שהוכרזו בטקס בפסטיבל, מעידות עד כמה האירוע הוונציאני היה פוליטי השנה. סרטים רבים עסקו במלחמות, בהגירה, בשינויי האקלים, בצמצום החירויות הפוליטיות, בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובמעשי הזוועות שביצעו הדיקטטורות בדרום אמריקה בשנות ה-70. השנה כמעט ולא היו סרטים שבוימו על ידי נשים בתחרות הראשית על "אריה הזהב" – רק "נז"א" ו"אישה אלמונית" של הבמאית הדנית ממוצא מצרי מאי אל-טוקי ("מלכת הלבבות") – שזכה בפרס שנחשב לגדול בתחרות.
