ערב ראש השנה למדנו מהסקרים שמלווים את מערכת הבחירות על שוויון בין הגושים. שוויון, שאלתי, הייתכן שוויון אחרי מה שקרה כאן בארבע השנים האחרונות. שוויון, אחרי שבתי הקברות התמלאו באלפי הנרצחים, אזרחים וחיילים שבמשמרת של הממשלה בראשותו של נתניהו כל הזוועה הזאת התרחשה. שוויון, אחרי שנחשפנו לתיאורים המדויקים בספרם של שלומי אלדר ורות יובל על האזהרות שקיבל ראש הממשלה על מה שסינוואר עומד לעשות. כפי שלמדנו במקורות על אסונות "עוד זה מדבר וזה בא", קראתי את הסיפור המצמרר שכתבה דנה ספקטור במוסף "7 ימים" על נעה חוברה ששכלה את בעלה עדו ב-7 באוקטובר בקיבוץ סופה בספר שפירסמה "אשת חוג הקוטב" והתחלחלתי.
אחרי הרבה שנים שסיקרתי מערכות בחירות למדתי שכשהסקרים מצביעים על שוויון זה סימן לאיבוד הדרך של הסקרים ושל הבוחרים. אומר לכם משהו שלא מבוסס באופן מדעי: הבחירות שלפנינו יסתיימו בתבוסה ניצחת של מי שהביאו אותנו עד עברי פי פחת. תרשמו את זה.
בחאן-יונס חוסלו בימים האחרונים מפקדים ומרצחים של חמאס. זאת ועוד: צה"ל השלים את ההרס של מפקדות חיזבאללה ברכס עלי טאהר. נתניהו וישראל אצים רצים להצטלם באזורים הללו. המכונה עובדת, טופז לוק עושה את העבודה בסיוע של דובר צה"ל. למה? ככה. בנימין וישראל על ההגה. ואני שואל, ואם אתם על ההגה אולי תמסרו לנו מה אתם מתכוונים לעשות באזורים הללו אחרי החיסולים. לאיזה הסדר אתם מתכוונים. זה חשוב לדעת גם להורים שעכשיו גייסו את הילדים שלהם לצבא.
"אין בכוחם של בני אדם למזלם, שאלמלא כן היו החיים בלתי נסבלים, לחזות או לנבא לטווח ארוך את מהלך האירועים", הציטוט הזה של וינסטון צ'רצ'יל מופיע בספר מרתק "הנפלא והשפל" של אריק לארסן שמתמקד בשנה אחת - ממאי 1940 עד מאי 1941 -השנה הראשונה לכהונת צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה. הפירוט בספר מדהים ומבוסס ביותר. בקיצור: צ'רצ'יל לימד את עמו את "אמנות חוסר הפחד", ואם תקראו את הספר תבינו את החוצפה של נתניהו שמייחס לעצמו את התואר "צ'רצ'יל הישראלי". רחוק מזה עד אימה.
בארוחת הערב שציינה את בואה של השנה החדשה אכלנו רימונים, טבלנו תפוחים בדבש וביקשנו, בין המאמינים ובין אלה מאיתנו שלא, ביקשנו -"עננו". שנתבשר בשורות טובות. ואני נזכרתי בשיר קשה של תהל פרוש: "הקיום, הקיום, הקיום! ,המוות, המוות, המוות. החיים החיים, החיים. כמה לא ראוי המוות, כמה מיותרים החיים, כמה מצבות, כמה בורות, כמה אדמה, כמה שטח טוב ומבוזבז, כמה מתים שחיו חיים מיותרים כולם אנשים טובים ואצילים וטהורים...". כמה חמלה אנחנו צריכים לאחל לעצמנו ולזולתנו.
ולקראת יום כיפור שיגיע ביום שני הבא משהו אחר: "חרטה" שכתב יחזקאל רחמים: "ורק שלא תאכל אותך החרטה על ימים אבודים ועקולי דרכים ומחבואי האושר וקוצר ידך על שיטוטי לילות ומעידות בסמטאות ועיכובי ההצלחה, על חיים שהבטיחו ולא, על כל מה שהיה אפשר, ועל כל רגע תחת השמים שהפקרת נשמתך למלתעות החרטה".
ולכן ולכם: רק טוב אאחל.