המלחמה במזרח התיכון משנה את פניה. היא כבר אינה מתנהלת רק עם מטוסים וטילים ואינה נמדדת רק בשטח שנכבש. אחת הזירות המרכזיות של המערכה היא הכלכלה העולמית עצמה, ובעיקר עורקי האנרגיה והסחר שעליהם היא נשענת.
מצר הורמוז במזרח ובאב אל-מנדב במערב הם שתי נקודות חנק אסטרטגיות. במשך שנים היה ברור שפגיעה בחופש השיט בהורמוז עלולה לגרום זעזוע עולמי. ב-2025 עברו בו כ-20.1 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט ביום.
אבל האיום אינו נעצר בהורמוז.
החות'ים, הנתמכים בידי איראן, הרחיבו את שליטתם לאורך החוף התימני והגיעו גם לאי פרים, בלב באב אל-מנדב. כאשר הורמוז נפגע, אחת החלופות המרכזיות של סעודיה היא להזרים נפט מערבה בצינור מזרח-מערב אל הים האדום. אלא שכעת גם הצינור נפגע בתקיפת רחפנים והושבת זמנית, ובמקביל גובר האיום על באב אל-מנדב.
אין מדובר עוד באיום על נתיב אחד, אלא על מערכת החלופות עצמה.
זוהי מלחמה א-סימטרית במובן העמוק. איראן אינה חייבת להיות חזקה מאה"ב או מישראל. די באיום אמין על מכליות, נמלים ותשתיות כדי להעלות את מחירי האנרגיה, השינוע והביטוח ולהשפיע על מיליארדי צרכנים. שדה הקרב מגיע לתחנת הדלק, לחשבון החשמל, למחירי המזון, לאינפלציה ולצמיחה.
וכאן חייבים לשאול על האחריות האסטרטגית של ארה"ב וישראל. במשך שנים היה ידוע שהורמוז הוא נקודת חנק קריטית, ובמקביל איראן בנתה את יכולות החות'ים בסמוך לבאב אל-מנדב. אם איום בו-זמני על שני המצרים לא הופיע כתרחיש ייחוס מרכזי בוושינגטון ובירושלים, מדובר בכשל אסטרטגי חמור. אם התרחיש היה מוכר אך לא תורגם למהלכי מניעה ולהגנת תשתיות ולבניית חלופות - השאלה קשה אף יותר. אסטרטגיה נבחנת גם ביכולת לזהות איום ולצמצמו לפני שהתממש.
דווקא במשבר עשויה להסתתר הזדמנות. סעודיה ניצבת מול איום על הורמוז, באב אל-מנדב ותשתיות האנרגיה שלה. אלה אינטרסים משותפים לישראל וסעודיה.
אין פירוש הדבר שישראל זקוקה לחזית נוספת. להפך. ראוי לבחון שיתוף פעולה אזורי בהרתעה, בהגנת נתיבי השיט והתשתיות ובבניית חלופות.
אחת האפשרויות היא מסדרון אנרגיה מהמפרץ דרך סעודיה לאילת ומשם דרך ישראל לים התיכון. קיימת תשתית בין אילת לאשקלון, אך היא אינה כיום מסדרון מוכן להזרמת נפט סעודי בקנה מידה אסטרטגי. הדבר יחייב שדרוגים, בחינה כלכלית וסביבתית והסכמות מדיניות.
עם זאת, זו חלופה אסטרטגית שראוי לבחון להפחתת התלות בהורמוז ובבאב אל-מנדב וחיבור המפרץ לים התיכון ולאירופה. ייתכן שדווקא האיום המשותף יפתח מחדש דלת שהתרחקה בין ירושלים לריאד.
זהו לקחה של המלחמה הא-סימטרית החדשה: לא תמיד צריך לכבוש שטח כדי להשיג השפעה אסטרטגית. לפעמים מספיק לשלוט בנקודות החנק, או לגרום לעולם להאמין שאפשר לסגור אותן.
הכותבת היא מנהלת פיתוח עסקי בינ"ל, לשעבר דירקטורית בתע"א ונספחת צה"ל בפולין, כיום חברת הנהלה בוועד מנהל פורום דבורה ויו"ר חברת היי-טק בתחום החלל
