יש אנקדוטה על ברטרנד ראסל, הפילוסוף הבריטי, שבמהלך הרצאה השווה משהו לכדור הארץ ומיקומו ביקום, והופרע ע"י זקנה מהקהל: "איזה שטויות אלו, בחורי הצעיר, כולם יודעים שכדור הארץ עומד על גבו של צב ענק..." ראסל שאל בחיוך: "ועל מה עומד הצב הזה, גברתי?" והיא ענתה: "על עוד צב. יש צבים כל הדרך למטה".
האילוסטרציה כאן היא למופעי "הבגידה" שמייצר נתניהו מיקיצתו בבוקר 7 באוקטובר. צריך צבים כל הדרך למטה כדי לקנות את ההצגה המגוכחת הזו. לא העירו אותו? העיר אותו ראש מדינה, ימים קודם, עם "ידיעת זהב". למה חיכה? במטכ"ל ובשב"כ ידעו ולא התריעו - כפי שרומזת "סביבתו". מה עם אמ"ן וקמ"ני הפיקוד והאוגדה? בוגדים? כל הדרך למטה? והוא, שכמו גולדה לפני 73’ הוזהר אך שמר לעצמו - כשל או בגד? יקיצה קשה, ללא ספק.
כשמטאטאים את מופעי הקאבוקי של נתניהו ושמים בצד את ועדת החקירה, נשארת שאלה באשר לתופעת אוקטובר 2023 והכמעט זהות שלה לכשלי אוקטובר 73’. צה"ל מצא עצמו שוב עם מערך הגנה חשוף, מסתמך על התרעת אמ"ן וטכנולוגיה ומניח הנחת הרתעה שגויה, כשסימני ההתרעה גלויים לעין ולקחי 73’ צרובים בתודעה.
הנטייה הראשונית היא לחפש כשלים במדרג המבני של הצבא וכפיפותו לדרג המדיני. כלומר, ששני הצדדים בנו קונספציה שכפתה פרשנות ספציפית לסימני האזהרה ואיפשרה להתעלם מהם. זה גורר הנחת השראה מלמעלה: שיקולי דרג מדיני שנהפכים לקונספציה במטה הכללי ויורדים לדרגים הנמוכים. הבחנה אלגנטית אך מחטיאה את שורש העניין. במציאות, הכשלים מתרחשים תמיד מלמטה, בדרג הטקטי. האוגדה לא ערוכה למענה, המודיעין רגוע, המכשול נפרץ בקלות, הבסיסים נכבשים, וביישובים פרוגרום.
לפני הכל זהו כשל בדרג הטקטי, שבו אין קונספציות. רק כשתופסים את הכשל כתוצאתי לשרשרת מעליו, חוזרים לקונספציות ולאופן שבו פועלת היררכיה צבאית. וכאן הבאג. בשתי נקודות זמן קריטיות לישראל, בדרג הטקטי הבינו מה שדרגים מעליהם סירבו לתפוס. הקצוות הבינו יותר מהמרכז במקום להפך, כפי שמצופה מהיררכיה צבאית.
את הקטסטרופה המיטה ההיררכיה הצבאית עצמה. מכבש סמכותני איפשר את ההתעלמות מהקצוות, וביטל את מה שראו התצפיתניות בעוטף ומה שכתבו שתי הנגדות באמ"ן לפני אוקטובר 2023 - בדיוק כפי שאיפשר להתעלם מקמ"ן פיקוד צפון, מענף 5 באמ"ן ומסימן טוב בנימין בתעלה ב-73’. אין צבא בלי היררכיה צבאית ומשמעת. לא עצם הסמכותנות היא הבעיה. גם לדומיננטיות של המסה הטכנולוגית חלק מרכזי ברידוד לקחי יום כיפור לכדי מס שפתיים באמ"ן. ויש כמובן את הארוגנטיות של קבוצות שותפי הסוד למקורות-העל של המודיעין, ונטייתם לנפות סיגים לא קוהרנטיים משטף המידע הכללי ("רעשים" בז'רגון הצה"לי). כל אלה מכשלות איזון מוכרות של היררכיה ריכוזית.
הנקודה כאן היא שהצבא ככלל צריך להיות בנוי מלכתחילה, למצב שגם המודיעין וגם הדרג המדיני, שוגים. ולכן, כמו ב-73’, האחריות אכן נופלת שוב על הרמטכ"ל. שכן פעם נוספת גם המודיעין וגם הדרג המדיני שגו והצבא לא נערך לכך. ההבדל הוא שלגולדה היה דיין שסמכה עליו, ודיין סמך על זעירא. נתניהו, סומך רק על עצמו - ועל צבים כל הדרך למטה - כשהוא נכשל.
