ניצול השואה יהודה אהרן וידבסקי, שהקדיש את חייו לשיקום בתי העלמין היהודיים בפולין, הלך לעולמו בגיל 107. וידבסקי היה ניצול השואה המבוגר ביותר בישראל.
את פלישת הנאצים בשנת 1939 חזה וידבסקי הצעיר מבעוד מועד, וכאשר אולצו יהודי לודז' לעבור לתחומי הגטו, חיכתה ל-15 בני משפחתו דירה שבה התגוררו עד 29 באוגוסט, 1944. באותו יום מר יצאה הרכבת ובה המשלוח האחרון מלודז' למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, ועליה בני משפחת וידבסקי. ההורים נשלחו למשרפות עם האח הגדול, גבריאל. האח הצעיר, חיים משה, נספה בבוכנוואלד. האחות יוכבד נרצחה במחנה שטוטהוף שבפולין.
ניצול השואה אהרן וידבסקי ז"ל
(בני רבינוביץ)
רק יהודה אהרן ואחיו יהושע שרדו את הסלקציה, ולאחר תקופה קצרה באושוויץ הועברו למחנה עבודה בפרידלנד, השוכנת ליד ברסלאו, שם היה מפעל גרמני להרכבת כנפיים למטוסים. הסיוט הסתיים ב-9 במאי 1945, כאשר חיילי הצבא האדום שיחררו את המחנה.
יהודה אהרן וידבסקי חזר ללודז'. הוא נשא לאישה את דאבריש לבית וסרצוג, שהצליחה לשרוד יחד עם אחיה מנשה ועם אמה. לבני הזוג נולד הבן אברהם. בשנת 1950 עלו לישראל והשתקעו בתל-אביב, שבה נולדה הבת לאה, על שם הסבתא שנספתה. בשנת 1978 החליט לשוב לפולין שהייתה אז מאחורי מסך הברזל הסובייטי. בעזרת תיעוד הצליח וידבסקי לזהות ולהקים מצבות על יותר מ-3,000 קברים. בעיירה סוכטשוב איתר את קברו של האדמו"ר הראשון, רבי אברהם בורנשטיין, מחבר ה "אבני נזר", ודאג להקים "אוהל" על קברו. קשריו הענפים הפכו את וידבסקי לדמות מוכרת בתחום, ורבים שניסו לאתר קברים או להשיג רכוש שנגזל, נעזרו בו. על פעילותו הציבורית זכה להכרה של "יד ושם" בשנת 2012, כשנבחר להדליק משואה בטקס יום השואה הממלכתי.
