בגיל 72 חסר לג׳ון מלקוביץ׳ רק אוסקר כדי לסכם קריירה מפוארת. תפקידו כסוכן CIA ישיש ב-Wild Horse Nine, סרטו החדש של מרטין מקדונה ('ברוז'', 'שלושה שלטים מחוץ ללאבינג, מיזורי', 'הרוחות של אינשרין'), נותן לו הזדמנות כמעט אחרונה והוא נמצא גבוה ברשימות ההימורים. הזכייה בפרס השחקן בפסטיבל ונציה מחזקת את התחושה שאולי הפעם זה שלו.
בשלב זה, מלקוביץ' או היחצנים שלו הבינו שהדבר האחרון שהוא צריך עכשיו זה שבכל ריאיון בחודשים הקרובים הוא יישאל על כוונתו להופיע בתל-אביב. לכן עם כל הכבוד לנרקיסיזם הישראלי, זה שגרם להפקת המופע בישראל לשתול ציטוט שהוכחש על ידי השחקן, נדמה שהם דווקא עשו לו טובה: מלכתחילה הוא היה זקוק לאירוע הזה בלו"ז כמו לדלקת ריאות חריפה. מלקוביץ׳ אינו אנטי-ישראלי וכנראה שאפילו להפך, לאור העובדה שהוא באמת התכוון להופיע במדינה שנמצאת מעשית תחת חרם תרבותי כמעט גורף. אבל אם בטעות הוא לא יגיע ל-120, קצת יותר חשוב לו לשים יד ומהר על פסלון מזהב.
ממש במקביל, הגיעה המציאות גם לג׳רי סיינפלד, שהוזמן להוביל פסטיבל קומדיה בליסבון. בתגובה פרשו מהליין-אפ כמה אמנים, בצעד שנועד להביע מחאה על התמיכה שלו בישראל, שאליה מצורף בדרך כלל גם קורטוב של דה-הומניזציה לפלסטינים. סיינפלד יושב כמובן על הר ראשמור וגם על הר של כסף, כך שפרישה של כמה משתתפים אלמונים לא תפגע בו. אבל המצב שמידרדר כמו כדור שלג ישפיע על קומיקאים אחרים, קצת פחות חזקים ממנו.
למרות הנרטיב הנוח, סלבריטאים תומכי ישראל בארה״ב לא בוטלו לגמרי – רגע לפני ראש השנה גל גדות עוד לימדה את ג'ימי קימל לתקוע בשופר - אבל גם הם רצים נגד שעון שמתקתק לאחור במהירות. העולם רואה כבר כמעט שלוש שנים צילומים נוראים מעזה, כאלה שבישראל מעדיפים להתעלם מהם, להכחיש אותם או לכעוס על מי שמעז להכיר בקיומם, והסבלנות שלו פוקעת. לעומת זאת, יש לו שפע ממנה כדי למחוא כפיים במשך 25 דקות לסרט הדוקו 'נז"א', שיוצריו הישראלים כבר סומנו בארצם כאויבי האומה.
חברה מנותקת תרבותית נמצאת בסכנה להפוך לאטומה, חסרת נשמה ואפילו רעת לב. אולי זו באמת המטרה בחזון "סופר-ספרטה", אבל בחוץ יש עולם שרואה דברים אחרים לגמרי. מדינה שבורחת מבשורה כבר לא יכולה יותר לבוא אליו בטענות.
