הזעם באוקראינה השבוע גדול מהרגיל. אחרי ארבע שנים של מלחמה עקובה מדם, רוסיה החליטה לקיים בחירות לפרלמנט התחתון שלה, "הדומה" - אלא שגם תושבי ארבעת המחוזות האוקראינים שרוסיה כבשה וסיפחה לשטחה, יצביעו בהן לראשונה. בקייב יצאו במחאה חריפה נגד קיום הבחירות, והממשלה בראשות זלנסקי קראה שלא להכיר בתוצאות.
111 מיליון בעלי זכות בחירה יבחרו את 450 חברי הבית התחתון של הפרלמנט, ה"דומה" הממלכתית, בבחירות שיתקיימו החל מהיום ועד ראשון. מחצית מתוך 450 מושבי ה"דומה" מאוישים באמצעות רשימות מפלגתיות והמחצית השנייה מתמודדת במחוזות בחירה אישיים (נציג יחיד). הבוחרים ישלשלו לקלפי שני פתקים נפרדים. בבחירות מתמודדות 11 מפלגות, ואחוז החסימה עומד על 5%.
למרות שעצם קיומן של הבחירות עשוי להזכיר תהליכים דמוקרטיים, ברור לחלוטין כי אין מדובר בבחירות דמוקרטיות אמיתיות - ולפיכך הסיכויים להפתעות כלשהן הם אפסיים. הקרמלין דאג לוודא מראש שכל סיכון פוליטי, ולו הקטן ביותר, יצומצם למינימום. מפלגת השלטון, "רוסיה המאוחדת", שמחזיקה כיום ב-310 מושבים, צפויה לשמור על שליטתה המוחלטת בפרלמנט לצד מה שמכונה "האופוזיציה הממוסדת" – מפלגות כמו הקומוניסטים, הליברל-דמוקרטים ואחרות, המיישרות קו באופן עקבי עם מדיניותו של הנשיא ולדימיר פוטין ותומכות במלחמה ללא סייג.
מנגד, הקולות המבקרים היחידים הושתקו לחלוטין: מפלגת "יבלוקו" הליברלית והאנטי-מלחמתית, שהייתה היחידה שהתנגדה למלחמה מבין המפלגות הרשומות, נפסלה בחודש שעבר מהתמודדות בהוראת בית המשפט העליון. עבור הקרמלין, המטרה המרכזית של הבחירות היא לספק מראית עין של לגיטימציה ציבורית למדיניות המלחמה ולבצר את כוחו של המשטר. ברשימת מפלגת השלטון בולטים שמותיהם של שר החוץ הוותיק סרגיי לברוב וראש עיריית מוסקבה סרגיי סוביאנין, במטרה לשדר לציבור הרחב יציבות ועוצמה.
אך למרות זאת, הבחירות מתקיימות על רקע מציאות כלכלית סבוכה ומעיקה עבור האזרחים ברוסיה. אף על פי שמכונת התעמולה הממסדית פועלת ללא הפסקה, סקרים ומומחים מעידים כי הציבור הרוסי מתחיל "להרגיש את כאב המלחמה" בכיסו. הכלכלה הלאומית חווה קיפאון לצד אינפלציה, משבר דלק ארצי, והשלכות של תקיפות כטב"מים אוקראינים על תשתיות ומחסנים ברחבי רוסיה. כדי לכסות על הוצאות המלחמה המאמירות, הממשלה נאלצה לנקוט צעדים לא פופולריים כמו העלאת מיסים וגביית גירעון תקציבי ניכר, הגם שזינוק זמני במחירי הנפט בעקבות מתחים גיאופוליטיים סיפק לקרמלין הקלה מסוימת, ולו זמנית.
פוטין
(Mikhail Metzel, via REUTERS)
בסופו של דבר, הבחירות הללו אינן מבשרות על אפשרות לתפנית ליברלית, אלא משקפות את הידוק השליטה של הממסד במדינה המצויה במלחמה ממושכת. השאלה המרכזית שמעסיקה את הפרשנים הפוליטיים במוסקבה אינה מי ינצח כמובן, אלא מה יהיה שיעור ההצבעה, באיזה הפרש תנצח מפלגת השלטון וכיצד הלחצים הכלכליים והחברתיים בכל זאת ישפיעו על הקול של המצביע הרוסי.
