כשעודד בן עמי פתח את תוכניתו אמש עם מונולוג שכותרתו "זמן לסליחות", התגנב החשד שמא הצופים והצופות ניצבים בפני מחזה חריג: מגיש ותיק בחדשות 12 עתיד לנצל את המועד על מנת להכות על חטאיו שלו או של הרצועה בהנחייתו. וכי מהי המהות מאחורי הרעיון הנשגב של חשבון נפש, אם לא להתוודות קודם כל על מעשיך? בשביל להמליץ לאחרים לפשפש במעשיהם לא צריך את ערב יום כיפור.
המחשה של רדידות כרונית. בן עמי
(ללא)
אולם בן עמי, שממש נראה מודאג מכך שהגענו "להזדמנות כמעט אחרונה, לפני שהעניינים למעלה נחתמים", בסך הכל שמר על המוניטין כמי שלעולם לא יפתיע: הוא נזף בראש הממשלה על היחס למשפחות החטופים, בשר המשפטים על החרמת נשיא בית המשפט העליון, בשר האוצר על הסרטון המכוער נגד היועמ"שית (שגם נשיא העליון כיכב בו, אבל חשוב לגוון), וביאיר גולן על... הפרת ההבטחה לעינב צנגאוקר. בכל זאת, חייבים קצת איזון אבל לא צריך להגזים, הרי זה לא שאפשר לחשוב על עוד דברים שאולי גולן אמור להתחרט עליהם וטרם עשה זאת, בניגוד לפרשת צנגאוקר: שם בן עמי הודה כי הוא מצפה ל"עוד מילת סליחה". מוזר שהאדמו"ר לא נקב במספר שאחריו יוכרז על קץ התביעות.
גם אם מזדהים עם ההערות של המגיש בכל סעיף וסעיף ואפילו אם מתגברים על ריח העובש של הקונספט, קשה שלא להתפעל מהיכולת של קטע כה קצר לגלם רדידות כל כך כרונית, הן במובן היהודי והן במובן העיתונאי. עבור בן עמי, והוא משמש כאן בעיקר כמשל, ה"סליחה" נועדה קודם לשרת את תפיסותיו (שהן גם ככה רעננות כמו מרק רגל) ורק אחר כך להתבונן במראה. זה הסיפור כולו: אם מלכתחילה הייתה איזושהי משמעות ל"זמן סליחות" מעבר לגימיק טלוויזיוני (מקורי כמו רולקס מהטיילת באילת), שמא היה עולה בדעתו שגם דמויות כמו נשיא העליון והיועמ"שית זקוקות לכפרה. לא בשם סימטריה מזויפת, אלא כי החיים בכלל והחיים הציבוריים בפרט יותר מורכבים מחלוקה למעליבים ונעלבים. אם לא ניתן להכיר בכך, כדאי למצוא דרך אחרת להתחיל תוכנית אחרונה לפני נעילת שערי שמיים.
לכן גם האמירה הכללית והגנרית של בן עמי בסיום, "אם פגענו במאן דהוא, אנחנו מבקשים סליחה ומחילה", היא מס שפתיים ללא תוקף מוסרי, בגלל האופן הספציפי והישיר שבו הסליחה נדרשה מאחרים. למשל, אם בן עמי מצפה מיאיר גולן ל"עוד מילת סליחה", הוא היה יכול לתת דוגמה אישית ולהתנצל שוב על העוול שגרם לעובדים והעובדות הערבים בבית החולים רמב"ם, בעקבות אייטם שהאשים אותם בפגיעה בפצועי צה"ל. ממילא על הנזק המתמשך לאינטליגנציה ספק אם גם יום הכיפורים מכפר.
