שנה של מתיחות (ביוזמתו של דונלד טראמפ) הסתיימה בסוף השבוע בעסקה בין ארה"ב לגרינלנד. ההסכם יאפשר נוכחות כוחות אמריקאיים על האי הענקי, אבל תשמור על עצמאותה של גרינלנד כמדינת חסות של דנמרק.
בפוסט שפירסם במדיה החברתית ביום שישי בלילה, כתב טראמפ כי "ההסכם נותן לארה"ב שליטה קבועה על הביטחון, תוך מתן מענה מוחלט לכל הדאגות הרבות שלנו". בפועל, ההסכם דומה מאוד לזה שנחתם בין ארה"ב לדנמרק כבר ב-1951 ואיפשר לאמריקאים חופש נרחב להפעיל מתקנים צבאיים באי. טראמפ טוען כי ההסכם החדש יאפשר לארה"ב לשלוט בצרכים הביטחוניים שלה באי "FOREVER", למרות שההסכם הקיים אף הוא אינו מוגבל בזמן.
(MADS CLAUS RASMUSSEN, AFP)
לדברי טראמפ, ההסכם החדש אוסר על מדינות "יריבות" להקים בסיסים באי ללא אישור אמריקאי. הסכם 1951 איפשר גישה לכוחות של מדינות נאט“ו, אך לא הגביל במפורש את נוכחותן של מדינות "יריבות". במסגרת העסקה החדשה, מדינות שאינן חלק מנאט"ו לא יורשו להחזיק נוכחות צבאית בגרינלנד. בהתחשב בכך שגרינלנד מראש היא שטח של נאט"ו, הסיכוי שמדינה שאינה חלק מהברית הצפון-אטלנטית תבנה שם בסיסים, כבר היה בלתי סביר בעליל.
ממשלות דנמרק וגרינלנד אישרו את דבר ההסכם, אך הדגישו שהוא שומר באופן מלא על הריבונות הדנית ועל זכות תושבי גרינלנד להגדרה עצמית. ראש ממשלת דנמרק, מטה פרדריקסן, הבהירה כי ההסכם "מכיר בריבונות ובשלמות הטריטוריאלית של הממלכה“. ראש ממשלת גרינלנד, ינס-פרדריק נילסן, אמר כי ההסכם "מכיר בכל האינטרסים של גרינלנד".
מבחינת טראמפ, שמסובך כבר שישה חודשים במלחמה נגד איראן שהייתה אמורה להסתיים "בתוך שישה שבועות", ההסכם בעיקר מאפשר לו ירידה סבירה מהעץ הגבוה שעליו טיפס ולפיו גרינלנד תעבור לשליטת ארה"ב. זה לא קרה, והעובדה שטראמפ הודיע על ההסכם ביום שישי בלילה, מלמדת שגם הוא לא חושב שמדובר בהישג גדול.
