שמע ישראל
אלי-ה כהן וזיו עבוד-כהן
אלי-ה נחטף מפסטיבל נובה ב-7 באוקטובר 2023 וחזר בהסכם להשבת חטופים לאחר 505 ימים בשבי חמאס. בת זוגו, זיו, שרדה את הטבח במסיבה ונאבקה למען שחרורו. באוגוסט בני הזוג התחתנו. לאחרונה יצא לאור ספרם "עיישה"
אלי-ה: במהלך 505 הימים שבהם הוחזקתי בשבי חמאס, בתוך החושך, הרעב והפחד, נדרתי לקדוש ברוך הוא שאם אזכה לצאת משם בחיים, לעמוד תחת החופה ולהתחתן – אודה לו לעיני כולם ואומר "שמע ישראל" יחד עם הקהל. רציתי לקדש שם שמיים ולספר על הנס שנעשה לי.
באותם רגעים אפילו לא העזתי לחלום שהאישה שתעמוד לצידי מתחת לחופה תהיה זיו, שאותה הייתי משוכנע שאיבדתי ב-7 באוקטובר. העובדה שלא רק שחזרתי הביתה, אלא גם זכיתי לחזור אליה ולהתחתן איתה, הפכה את הרגע הזה לנס גדול אפילו יותר.
ביום החתונה שלנו, כשהגעתי אל זיו לפני הצעידה אל החופה, לאחר ברכת הכלה, אמרנו יחד "שמע ישראל". מאוחר יותר, תחת החופה, קיימתי את הנדר שלי. ביקשתי מכל הקהל להצטרף אליי, ומאות קולות התאחדו לתפילה אחת. באותו הרגע הרגשתי שכל הדרך שעברנו – מהמיגונית ומהשבי ועד לחופה – מתכנסת למילים שמחזיקות בתוכן חיים שלמים.
זיו: בחרתי ב"שמע ישראל" כי עבורי אלה לא היו רק מילים מתוך התפילה. ברגעים הקשים ביותר בחיי, הן היו החיבור הישיר ביותר שלי לאמונה, לתקווה ולחיים.
ב-7 באוקטובר, בתוך מיגונית המוות, כשהייתי בטוחה שאלו הדקות האחרונות של חיי, מצאתי את עצמי חוזרת שוב ושוב על אותן המילים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד". לא תיכננתי לומר אותן ולא חשבתי מה נכון להגיד. הן פשוט יצאו מתוכי.
כשהאדם נמצא בשעת המצוקה הגדולה ביותר, בלי יכולת להגן על עצמו או לדעת מה יקרה ברגע הבא, הנשמה שלו צועקת אל המקום שממנו היא באה. באותם רגעים הרגשתי שהנשמה שלי יודעת שיש רק אחד שיכול לשמוע אותי, להחזיק אותי ולהציל אותי.
באותו יום אלי-ה נחטף לעזה, כשהוא משוכנע שאני כבר לא בחיים.
זיו ואלי-ה: לקראת השנה החדשה, התפילה האישית שלנו היא שנזכה להפוך את החיים שקיבלנו מחדש לחיים שיש בהם משמעות. שנדע לשמור על האמונה גם ברגעים הטובים, ולא רק כשאנחנו זקוקים לנס. אנחנו מתפללים לרפואה בגוף ובנפש לכל מי שנפגעו, לנחמה למשפחות שאיבדו את היקר להן מכל, לשמירה על חיילינו, לאחדות אמיתית בעם ישראל ולשנה של בית, אהבה, שלווה והתחלות חדשות.
עבורנו, "שמע ישראל" היא ההוכחה שגם מתוך החושך הגדול ביותר אפשר להישמע, להינצל, לשוב הביתה – ולזכות לעמוד יחד מתחת לחופה.
פתח לנו שער
רחל שפירא
פזמונאית ומשוררת. כתבה את השירים "כמו צמח בר", "אדבר איתך", "שיר של יום חולין", "מה אברך", "היי שקטה", "חומות חימר", "עוד יהיה לי", "שיר תשרי" ועוד רבים אחרים
"פְּתַח לָנוּ שַׁעַר
בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר
כִּי פָנָה יוֹם
הַיּוֹם יִפְנֶה
הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא וְיִפְנֶה
נָבוֹאָה שְׁעָרֶיךָ".
משפט הפתיחה של הפיוט, לטעמי, הוא משפט מסעיר. הפנמתי אותו לפני שנים. לא פלא שעליו נשענות שורות רבות מן הספרות והשירה העברית. מרתקת אותי התנועה המתמדת בין הארצי-פיזי ובין הרגשי-רוחני.
רחל שפירא
(צילום: אלי דסה)
הרפרטואר שלי "עשיר" בשירים המתייחסים לפרק הזמן המדובר: השמש מנמיכה, היום פונה – לא פעם אני מרגישה שזו שעה על סף קדושה. היא זורחת אליי דווקא בשעת השקיעה, ובנוגה שנוצר בעקבותיה.
במידה מסוימת שירי הזֶּמֶר מתרכזים בתוכן מקביל: פגיעוּת אנושית, חרדה קיומית וציפייה לחסד. הרשיתי לעצמי להתבטא דרך שפתי האהובה, שיר הזמר, ובכך להגשים בשיר חדש את המוזיקליות האצורה בפיוט המקורי:
פתח את ליבנו
פְּתַח לָנוּ שַׁעַר
נָבוֹא שְׁעָרֶיךָ
בְּנֵה לָנוּ גֶּשֶׁר
נֵלֵךְ עַל גְּשָׁרֶיךָ.
מֵעֵמֶק הַצַּעַר
מֵהַר הָאֵימָה
עֵרִים אֶל הָרֶגַע
קַשּׁוּבִים בִּדְמָמָה.
הַגּוּף הִתְיַגֵּעַ
הַנֶּפֶשׁ פְּגִיעָה
רְאֵה אֵיךְ נוֹגַעַת
דִּמְעָה בְּדִמְעָה.
פְּתַח לָנוּ שַׁעַר
נְצֹר לְשׁוֹנֵנוּ,
פְּתַח לָנוּ צֹהַר
אֶל סוֹד קִיּוּמֵנוּ.
הַשֶּׁמֶשׁ תַּגִּיעַ
הַשֶּׁמֶשׁ תִּפְנֶה
לַטּוֹב וְלַחֶסֶד
הַאִם נַעֲנֶה?
פְּתַח לָנוּ שַׁעַר
לַמְּדֵנוּ חֶמְלָה
וּפְתַח אֶת לִבֵּנוּ
בִּשְׁעַת נְעִילָה.
וטהר לִבּנו
נועם בתן
זמר יוצר. היה נציג ישראל לאירוויזיון 2026 עם השיר Michelle, שסיים במקום השני בתחרות
לקראת השנה החדשה אני עוצר ומסתכל אחורה על השנה שהייתה. על השינוי הענק שעברתי בקריירה שלי. בתוך כל ההופעות, המפגש עם הקהל והיצירה, יש פסוק אחד מתהילים שמלווה אותי תמיד: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ־לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי".
נועם בתן עם דגל ישראל באירוויזיון
(צילום: יובל חן)
בשבילי זו לא רק תפילה, אלא מנטרה אישית שאני משנן תמיד: לחזור לעצמי ולאנרגיה שלי. כשאני מבקש "לב טהור", אני מזכיר לעצמי לפעול רק מתוך טוב לב. לנקות את רעשי הרקע, ולעשות כל מה שאני יכול כדי לפעול תמיד עם כוונות נקיות. החלק השני, "ורוח נכון חדש בקרבי", מדבר על המנטליות והמחשבות: תזכורת להישאר מקורקע בתוך כל סערות החיים, לחדש אנרגיות ולראות תמיד את הטוב.
התפילה שלי לשנה החדשה היא שנישאר כמה שיותר מחוברים לפסוק הזה: לשמור על צניעות, להשאיר את האגו במקום הנכון, ולהמשיך לפעול מתוך אהבה אמיתית וחיבור עמוק לנפש.
זכרנו לחיים
הרב ישי אנגלמן
לוחם מילואים בגדוד 121 בחטיבה 8. נפצע קשה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל
אל הברכה הראשונה בתפילת העמידה מצטרפת בימים אלו התפילה המיוחדת "זָכְרֵנוּ לְחַיִּים":
זָכְרֵנוּ לְחַיִּים
מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים
וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים
לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים.
הבקשה על החיים היא ליבת התפילה. בשנים הללו, שבהן נפגשנו עם המוות כל כך הרבה, והמודעות לשבריריות החיים האנושית גדלה, הזעקה "זכרנו לחיים" בוקעת מעומק הלב.
הרב ישי אנגלמן
לפני יותר משנתיים, בכניסה לפעילות מבצעית ברצועת עזה, התפוצץ מטען על הכוח שלנו. שניים ממפקדי הפלוגה נהרגו, ואני נפצעתי קשה, בעקבות רסיס שחדר לבית החזה וגרם לנזק חמור לריאות. במשך 94 דקות של פינוי מורכב בקושי הייתי מסוגל לנשום, ולא ידעתי אם ברגע הבא אחיה או אמות.
ידיעה אחת ברורה מילאה אותי באותם רגעים ארוכים: אני רוצה לחיות. אני רוצה לחזור אל הילדים שמחכים לי בבית, לחזור לפעול בעולם עם הכוחות שא-לוהים נתן לי, לחזור אל החיים. כשהתעוררתי בחדר טיפול נמרץ ביום שאחרי הפציעה לא הייתי מסוגל לזוז או לדבר. רק חייכתי אל אשתי שעמדה שם לידי, והבנתי שקיבלתי את ההזדמנות להמשיך.
אני קיבלתי, אבל רבים לא קיבלו. כל כך הרבה אנשים מופלאים שהתהלכו בתוכנו בארץ החיים: מלאי רוח, אמונה ורצון לעשות טוב, שהיו מוכנים לתת הכל עבור החיים של כולנו.
לצערנו, במקרים רבים מדי, למדנו להכיר אותם רק לאחר שנפלו. אבל מה שלמדנו עליהם, מלמד על כולנו: בתוכנו פנימה, אצורים כוחות חיים מופלאים.
אחרי כל מה שעברנו בשנים הללו, אחרי כל העקדות שעקדנו, יש לנו הזכות לעמוד בתפילה ולומר: מלך חפץ בחיים – זכרנו לחיים! תן לנו לממש את כוחות החיים הנפלאים שנתת בתוכנו! לא בשדה הקרב ובמלחמה, בחיים! ביצירה ובפיתוח העולם שבראת כדי שנחיה בתוכו. זכרנו לחיים – למענך, א־לוהים חיים!
