עד כמה קשה מצבם של הנשיא טראמפ והמפלגה הרפובליקנית לקראת בחירות האמצע שייערכו בעוד פחות מחודש וחצי?
ובכן, בסוף השבוע פירסם מכון הסקרים המוערך "אמרסון" סקר לגבי המרוץ לסנאט ממדינת קנזס. הוא העניק למועמד הדמוקרטי אדם המילטון יתרון קטנטן על הרפובליקני המכהן רוג'ר מרשל. הפעם האחרונה שבה קנזס שלחה לוושינגטון סנאטור דמוקרטי הייתה לפני 88 שנה. די סביר שזה לא ישתנה גם עכשיו, אבל העובדה שמרוץ לסנאט ממדינה אולטרה-שמרנית כמו קנזס נראה תחרותי, משקפת את האווירה המתגברת לקראת בחירות האמצע.
זה נראה כמו צונאמי דמוקרטי. אווירה, תחושות וסקרים הם כבר מזמן לא אינדיקציה מספקת. אבל כשסגן הנשיא, ג'יי-די ואנס, מתחנן בנאום שזכה למידה של לעג ושמחה לאיד מהמחנה השני: "תנו לנו עוד צ'אנס, תנו לנו עוד שנתיים", ייתכן שהאמריקאים אכן עומדים לעשות את מה שהם בדרך כלל עושים בבחירות של אמצע קדנציה נשיאותית - להעניש את המפלגה של הנשיא.
ב-3 בנובמבר ילכו עשרות מיליוני אמריקאים לבחירות אמצע מסיביות: כנהוג, כל 435 מושבי בית הנבחרים עומדים לבחירה, וכן 35 מ-100 מושבי הסנאט (לשם נבחרים סנאטורים לשש שנים), 36 מושלי מדינות, שלושה מושלי טריטוריות, ועשרות אלפי תפקידים בבתי מחוקקים מקומיים. הרפובליקנים שולטים עכשיו בשני בתי הקונגרס. היתרון שלהם בסנאט משמעותי (53 מול 47 דמוקרטים) ובבית הנבחרים קטן (218 מול 214, עם מושב אחד של עצמאי ושני מושבים פנויים בעקבות התפטרויות).
פריימריז לבחירות האמצע בניו־המפשייר
(CJ Gunther, Getty Images)
ההנחה שהדמוקרטים יחזירו לעצמם את השליטה בבית הנבחרים נראית סבירה כבר זמן רב, מה שהוביל את טראמפ לכפות שרטוטים מחדש של מחוזות בחירה בכמה מדינות אדומות כדי להקטין את ההפסד הרפובליקני הצפוי בקונגרס (בתגובה שירטטו הדמוקרטים מחדש מחוזות בקליפורניה). אבל הגוף החשוב מהשניים, הסנאט, לא אמור היה להיות תחרותי כלל (בגלל הרוב הרפובליקני הגדול כרגע והשיטה שבה הבחירות הן כל פעם רק על שליש מהמושבים, כדי למנוע תנודתיות יתר). את העובדה שהוא כן, אפשר לייחס באופן כמעט בלעדי למצב הכלכלי.
טראמפ ניצח באופן מרשים ב-2024 כשהוא מבטיח להוריד את האינפלציה ולהכניס את אמריקה ל"תור זהב". הוא קיים את ההבטחה חלקית: זה תור זהב לעצמו ולאנשים העשירים ביותר בארה"ב. היתר עומדים בתחנות דלק, רואים את המספרים רצים על המשאבה ותוהים למה זה מגיע להם ולמשפחה שלהם. כל דבר, מיוגורט ועד בית, עולה היום אפילו יותר מאשר עלה לפני שבוע. "בכנות", צייץ השבוע מישהו בטוויטר, "כל עוד אתה לא צריך דלק או מצרכים מהמכולת, הדברים לא כל כך גרועים".
בסופו של דבר זו אכן הכלכלה, טמבל, אבל לא רק. האמריקאים לא רצו את המלחמה באיראן - שנתפסת ככזו שתרמה באופן משמעותי לערעור המצב הכלכלי בארה"ב - הם לא רצו את המכסים, רבים מאבדים במהירות את ביטוח הבריאות שלהם והם התעייפו מהעיסוק האינסופי באולם הנשפים של הבית הלבן. העייפות מטראמפ אינה רק פנטזיה בצד הליברלי. בשלב הזה נראה כי אמריקאים רבים מוכנים לתת עוד צ'אנס למפלגה שהמותג שלה כנראה מעולם לא היה חלש יותר.
הדמוקרטים בילו את השנתיים האחרונות בניסיונות לצאת מהלם בחירות 2024, ועסקו רוב הזמן במלחמות פנימיות על הכיוון שאליו צריכה המפלגה ללכת. סקר של איי-פי החודש מצא כי רק ל-7 מ-10 מצביעים דמוקרטים יש דעה חיובית על המפלגה שלהם. אבל בבחירות מיוחדות לאורך השנתיים האלה, הדמוקרטים ניצחו שוב ושוב, ונראה כי טקטיקת פינוי הזירה התקשורתית כולה לטראמפ עשויה להתברר כנכונה פוליטית, גם אם לא ממש עזרה לאמריקאי הממוצע, שמשלם עכשיו 7 דולר לקפוצ'ינו קטן.
