אֲנִי אֵרָאֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ אִיאָן אֶנְדֶרְסוֹן מִגֶּ'תְרוֹ טָאל, וְזוֹ תִּהְיֶה בְּחִירָה מְכֻוֶּנֶת, בִּלְתִּי נִמְנַעַת.
אֲנִי אֲנַגֵּן לָכֶם בְּחָלִיל, אִם כִּי שֶׁלִּי יִהְיֶה עָשׂוּי מֵעֵץ, כִּי גִּלַּפְתִּי אוֹתוֹ בְּעַצְמִי. אֲנִי אֶחְיֶה לְמַעַנְכֶם וּלְמַעַן
הָרְגָעִים הַחוֹזְרָנִיִּים, הָעַגְמוּמִיִּים שֶׁלָּכֶם, כְּשֶׁהָעֲבוֹדָה נִהְיֵית פָּשׁוּט יוֹתֵר מִדַּי, אוֹ כְּשֶׁהַנִּשּׂוּאִים הָפְכוּ לַהֲלִיכָה מִתּוֹךְ שֵׁנָה
שֶׁאוּלַי זְקוּקָה לִנְזִיר-שֶׂכֶר מִסְתּוֹרִי, מְזֻקָּן, מְחוֹלֵל בְּחָלִיל. אֲנַחֵם בִּסְגֻלַּת נוֹכְחוּתִי לְבַדָּהּ וְלֹא אֲבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁיָּבִיךְ אֶת מַסְלוֹ.
גַּג מֵעַל רֹאשִׁי. מְעַט מָזוֹן. מָקוֹם שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת לִמְצֹא אוֹתִי מִדֵּי פַּעַם. תּוּכְלוּ, כַּמּוּבָן, לְבַקֵּר אוֹתִי,
רָצוּי עִם הוֹדָעָה קְצָרָה מֵרֹאשׁ וּמַשֶּׁהוּ לִשְׁתּוֹת; בֵּינְתַיִם אֶבְהֶה עֲבוּרְכֶם בְּלַהֲבוֹת הָאֵשׁ, בָּעֲדָשִׁים בַּסִּיר שֶׁעַל הָאֵשׁ, וְיַחַד, אִם תִּרְצוּ, נוּכַל לִצְפּוֹת בַּלֶּהָבוֹת הַגּוֹוְעוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ,
לִרְאוֹת שֶׁהֵן אֵינָן מְאַכְּלוֹת הַכֹּל, וְלֶאֱכֹל
אֶת מְרַק הָעֲדָשִׁים שֶׁלָּנוּ בִּדְמָמָה מְפֻצְפֶּצֶת, סְפוּגַת צִרְצוּר צִיקָדוֹת.
בְּקָרוֹב תִּהְיוּ מְאֻשָּׁרִים לְמַדַּי שֶׁנְּתַתֶּם לִי לָגוּר, בְּחִנָּם בַּנֶּכֶס שֶׁלָּכֶם, וְשֶׁאֵינְכֶם חַיָּבִים לִרְאוֹת אוֹתִי – מֻשְׁלָם.
אַתֶּם כְּבָר מַרְגִּישִׁים טוֹב יוֹתֵר; הַחֲבֵרִים שֶׁלָּכֶם יְכוֹלִים לְהָעִיד "הַנָּזִיר שֶׁלָּכֶם עוֹשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּשֶׁקֶט, בְּרוֹמַנְטִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, תָּמִיד"
במאה ה-18, בעלי אחוזות עשירים שכרו אנשים שיתחפשו לאנשי דת, יניחו לשיערם לגדול ולא יתקלחו במשך שנים. הנזירים השכירים הללו היו שוכנים במערות ובצריפים שנבנו בסגנון כפרי לשעשוע הבעלים.
