תירגם: ליאור מעין
הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה בַּגִּנָּה מַשִּׂיגָה אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ
מְדַלֶּגֶת מְצַחְקֶקֶת קוֹפֶצֶת
מִתְבּוֹנֶנֶת מֵעֵבֶר לִכְתֵפָהּ
לִהְיוֹת בְּטוּחָה שֶׁהָאֵם עֲדַיִן שָׁם
בִּגְלַל שְׁ מָה אִם הִיא כְּבָר לֹא.
אֲנִי אוֹהֶבֶת לִרְאוֹת אוֹתָהּ עוֹשָׂה אֶת זֶה הַאֵם אוֹהֶבֶת אֶת זֶה
זֶה גּוֹרֵם לָהּ לְחַיֵּךְ
גַּם הָאָח הַגָּדוֹל מְחַיֵּךְ
מִשּׁוּם שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ אֲנִי מְנַחֶשֶׁת
שֶׁהוּא יֶלֶד מָתוֹק שֶׁאוֹהֵב אוֹתָהּ בֶּאֱמֶת
הַשָּׁמַיִם מֵעַל הַגִּנָּה מַדְגִּימִים כַּמָּה עֲנָנִים
הַמִּשְׁפָּחָה פּוֹנָה אֶל שׁוּרַת הַנַּדְנֵדוֹת
אֲנִי מְנַסָּה לְדַמְיֵן אוֹתָם כְּפִי שֶׁצֻּיְּרוּ עַל יְדֵי מוֹנֶה
בְּאַחַת מֵהַסְּצֵנוֹת הַפַּסְטוֹרָלִיּוֹת שֶׁלּוֹ
אֲבָל מוֹנֶה לֹא מְצַיֵּר שׁוּם דָּבָר בִּתְנוּעָה
אֹשֶׁר צָרִיךְ לְבַטֵּא אֶת עַצְמוֹ בִּתְנוּעָה
הַמַּצְלֵמָה שֶׁלִּי לֹא אִתִּי
מָה שֶׁיֵּשׁ לִי הֵן הָעֵינַיִם שֶׁלִּי הַצֹּרֶךְ שֶׁלִּי לְהַלֵּל