כנראה שמאז ימי אליפות אסיה ואותו גמר בטהרן ב-1974 לא התמודדנו עם נבחרת שעוינת אותנו כל כך, אבל זה לא באמת מעניין בצד המקצועי בסופו של דבר. זו נבחרת ברמה שווה למדי לישראל, כשלרן בן-שמעון יש יותר טכניקה, מהירות ואופציות בחלק הקדמי, ולהיימיר הלגרימסון (האיש שאימן את דור הזהב של איסלנד בעשור שעבר) יש הגנה טובה, חוסן פיזי ושחקנים עם המון ניסיון מאנגליה.
המונדיאל סגר עשור ללא טורניר גדול עבור האירים, ואליפות אירופה היא הסיכוי הטוב ביותר שלה לשבור את הבצורת. אירלנד היא הרי אחת מארבע המארחות ב-2028, לצד אנגליה, וויילס וסקוטלנד, ולמרות שהוחלט שכולן ישתתפו במוקדמות, אופ"א שומרת שני כרטיסים למארחות שלא יעברו אותן (אם יותר משתי מארחות ייכשלו במוקדמות, הכרטיסים יחולקו לשתיים עם המאזן הטוב ביותר).
טרוי פארוט
(Denes Erdos, AP)
הכוח העיקרי של האירים הוא מי שמתפתח להיות הסופרסטאר הראשון שלהם אחרי זמן רב, אולי יורש לרובי קין. יכולת אדירה במדי הנבחרת ובאלקמאר שלחה הקיץ את הסקורר טרוי פארוט לבטיס, והוא פתח את העונה חזק בספרד ובליגת האלופות. שמות בולטים לצידו: שוער ברנטפורד קוויבין קלהר והקשר פין עזז, שחקן ממוצא ישראלי/אירי שמשחק לצד דניאל פרץ בסאות'המפטון.
