השבוע במד העצבים: באירלנד שכחו שמדובר במשחק כדורגל, מוריניו נזכר שכולם אשמים חוץ ממנו, ובהפועל ת"א גילו שגם כשהכל הולך עקום, לפחות מישהו יצא עם תספורת חדה.
הכי מעצבן: נבחרת אירלנד
אנחנו חיים בחינם בראש של האירים, אפילו שכירות לא צריך לשלם. זה התחיל בהעברת המשחק מדבלין, המשיך בהתבטאויות המאמן והגיע עד לראש הממשלה, שהתפנה לתקוף את ההתאחדות שלנו. אפשר לחשוב שישראל מפרידה בינם לבין זכייה במונדיאל. חברים, כולה ליגת האומות. ההתעסקות הזאת חורגת מהבעת עמדה פוליטית והפכה לאובססיה. הם כל כך רוצים להעיף אותנו מאופ"א, ששכחו פרט שימושי: אנחנו ממש גרועים בכדורגל. במקום לנהל מערכה בינלאומית להרחקתנו, אפשר פשוט לעלות למגרש ולתת לנו להפסיד לבד.
מאוד מעצבן: הבכיינות של מוריניו
ז'וזה מוריניו חזר לריאל מדריד על גלי הנוסטלגיה. אולי מישהו קיווה שהשנים ריככו אותו, שהפורטוגלי ייכנס לנעליו של קרלו אנצ'לוטי ויהפוך לאבא המרגיע של השחקנים. מסיבת העיתונאים אחרי ההפסד בדרבי הבהירה שהאבא הזה בעיקר רוצה לריב באסיפת ההורים. מוריניו נשאר מוריניו: הכדורגל בינוני, אבל היכולת להסתכסך עדיין ברמת ליגת האלופות. בריאל זכרו את התארים מהקדנציה הקודמת, והדחיקו את הרעש שמסביב. עכשיו קיבלו אותו בחזרה, עם אותה חבילת תלונות.
(THOMAS COEX, AFP)
מעצבן: אלייז'ה בראיינט הולך להסתפר
זה נשמע כמו מערכון על הכדורגל הישראלי: קבוצה חוטפת בראש בדרבי, ובאותו זמן אחד הכוכבים שלה נצפה במספרה. אלא שמדובר בכדורסל, ובאלייז'ה בראיינט. נכון, הוא לא היה כשיר, ואף אחד לא מצפה שיעלה לפרקט פצוע. אבל אפשר לצפות ממנו להתעניין בחברים שלו, או לפחות להסתפר בבית. הפועל ת"א בנתה את הסגל היקר בתולדות הספורט הישראלי, ועדיין נתקעה עם סיפור שמתאים לקבוצת תחתית בליגה א'. אפשר להשקיע הון בשחקנים, אבל אי-אפשר לקנות תחושת מחויבות.
קצת מעצבן: פרשת קוואי לנארד
מצד אחד, מגיע קרדיט להנהלת ה-NBA על הענישה של לוס-אנג'לס קליפרס בעקבות עקיפת תקרת השכר. גם מועדון עשיר צריך לדעת שיש כללים. מצד שני, קוואי לנארד יוצא מהפרשה כמי ש"לא ידע כלום", ועובר בטרייד לטורונטו. איזו חלוקת אחריות נוחה: המועדון משלם, והכוכב ממשיך לתחנה הבאה. קשה להתפעל מהמסר התקיף כשהוא נעצר אצל השחקן שבמרכז הסיפור.
לא מעצבן: נבחרת אוסטריה
אחרי הרעש מאירלנד, ראלף רנגניק סיפק רגע מרענן: מאמן נבחרת אוסטריה אמר ש"מלחמות הן דבר רע", ועבר לדבר על כדורגל. בלי להפוך את מסיבת העיתונאים לדיון במועצת הביטחון ובלי להתחרות על הכותרת הכי מתלהמת. לא צריך לצפות מכל מאמן אירופי להזדהות איתנו, מותר למתוח ביקורת. אבל אפשר לעשות זאת במידה, ואז לחזור לעבודה שבשבילה התכנסנו. רנגניק זכר שיש כאן גם משחק. באווירה הנוכחית, אפילו הדבר הבסיסי הזה ראוי לציון.
