זו הייתה עיר עם רוב מובהק של "לבנים ממוצא אירופי". עיר ליברלית, הומניסטית ואוהבת זרים. כשהחלו להגיע אליה מהגרים ממדינות מוסלמיות – הם התקבלו, כמנהג עדות הפרוגרסיבים, בזרועות פתוחות. ב-2016 נכתב ב"ידיעות אחרונות" ש"בעוד שאר אמריקה מפולגת לגבי מוסלמים, העיר הזו מחבקת את התרבות הזו". אידיליה. גם "הגרדיאן" כתב ב-2015 "תושבים ליברלים רבים חגגו כשעירם משכה תשומת לב בינלאומית על היותה הראשונה בארה"ב שבחרה מועצת עיר בעלת רוב מוסלמי".
אלא שהשמחה הייתה קצרה. הכותרת לכתבה בעיתון הבריטי, מ-2023, הייתה: "תחושה של בגידה". מאחר שמדובר בעיתון פרוגרסיבי, גם הכותרת וגם התוכן היו מפתיעים. המוסלמים שהתקבלו בחיבוק לא החזירו חיבוק. סדרת החלטות של מועצת העיר שמ-2021 כל חבריה היו מוסלמים, הבהירה שהעיר משנה את פניה. מכיוון שזו רק עיר בתוך מדינה דמוקרטית, עדיין לא החילו את חוקי השריעה. אבל חל איסור למשל להניף את דגל הגאווה. דווקא נושאי דגל הגאווה שניצבו ראשונים לקבל את המוסלמים חטפו את הבעיטה הראשונה.
ארלפ, המיועדת לראשות עיריית ברלין. גם בימיה האפלים ביותר גרמניה לא נזקקה לרוב הגרמנים כדי להפוך למפלצת
(Maryam Majd, Getty Images)
לא מדובר בברלין, העיר שבה כמחצית הצעירים הצביעו בתחילת השבוע למפלגת השמאל הקיצוני, שזכתה ל-26 אחוז, והנציגה מטעמה, ממוצא טורקי, אליף ארלפ, "הממדאני של ברלין", תיבחר בקרוב לראשות העיר. הסיפור שלנו הוא על העיר המטרמק שבמישיגן. ובדיוק כמו בברלין, ראש העיר המוסלמי עאמר ג'אליב השמיע הצהרות אנטי-ישראליות בוטות. הרי אי-אפשר בלי זה. זה לא הפריע לטראמפ למנות אותו לשגריר ארה"ב בכווית. ישראל מחתה. טראמפ לא נבהל, אבל הייתה התנגדות אדירה בסנאט, וג'אליב ויתר על המינוי.
האם גורלה של ברלין יהיה כגורלה של המטרמק? ואולי גורלה של אירופה ושל המערב כולו? כעשרה אחוזים מתוך 3.9 מיליון תושבי ברלין הם מוסלמים. כ-68 אחוז מהתלמידים המוסלמים במדינת סקסוניה התחתונה שבצפון גרמניה שהשתתפו במחקר שנערך ב-2024-2025, הסכימו עם הקביעה: "כללי הקוראן חשובים לי יותר מחוקי גרמניה". סקר שפורסם באפריל השנה מצא ש-45 אחוז מהמוסלמים בכל גרמניה מתחת לגיל 40 מחזיקים בעמדות איסלאמיסטיות.
הנבואה ניתנה לשוטים. בכוחנו הדל, אנחנו יכולים רק להציג עובדות ומגמות. ברלין היא עדיין לא המטרמק. אבל הברית האדומה-ירוקה, בין שמאל קיצוני לאיסלאמיסטים, היא קטלנית. גם למערב עצמו וגם ליהודים. הדבק בין שני חלקי הקואליציה הוא שנאת ישראל בואכה אנטישמיות. אמנם ראשי די לינקה וגם ארלפ הסתייגו מהגורמים העוינים במפלגה, ועדיין, "חיים יהודיים אינם בטוחים יותר בגרמניה", אמר השבוע הקנצלר מרץ לאחר פרסום תוצאות הבחירות.
גם בימיה האפלים ביותר גרמניה לא נזקקה לרוב כדי להפוך למפלצת. צריך רק לקוות שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה.
כ"ץ ממריץ את חמאס
דברי כ"ץ, על כך שאם ייחטף חייל הוא יפנה את תושבי עזה דרומה, לא נאמרו בעלמא. יש כנראה מידע על כוונות חטיפה. אלא שהאסימון האסטרטגי של הצמרת הישראלית לא ירד.
מה בדיוק חשב כ"ץ? שצמרת חמאס תקיים התייעצות חירום, ומישהו שם יקונן על הסבל שהחטיפה תגרום? וכי בטבח הם קיוו להשיג פריחה ושגשוג? הם רצו חורבן שיצית מחאה נגד ישראל. הרי בכל רגע נתון, לאחר 7 באוקטובר, הם יכלו לשחרר את החטופים, לפרז את הרצועה ולעצור את הסבל. בפנייה לאינטלקטואלים בעולם, אמר איסמעיל הנייה, שלושה שבועות לאחר הטבח: "אנחנו צריכים את הדם הזה, של נשים וילדים, כדי שיעורר בנו את הרוח המהפכנית".
חמאס נבהל רק משלום ופיוס. לא מעוד חורבן. הוא זקוק לחטיפה דווקא כדי להשיג תגובה ישראלית שתוביל את ישראל ממפולת מדינית לקריסה מדינית. האיומים של כ"ץ לא מבהילים את חמאס. הם מדרבנים אותו.
הגם אתה בוז'י?
יצחק בוז'י הרצוג, הוא מפא"יניק, במובן הטוב של המילה. הוא ניסה להשיג פשרה סביב המהפכה המשפטית. והוא היה ראוי לברכה. והוא ניסה, ואולי עדיין, להשיג הסדר כלשהו שימנע מכולנו את העינוי העצמי הנמשך של משפט נתניהו. והוא יודע, יותר מאחרים, שחברים בכירים בממשלה תומכים בקריצה, או שלא, בפורעים ביו"ש. והוא יודע שגם כ"ץ גרם נזק למאבק בהם כשביטל את המעצר המינהלי ליהודים. ועכשיו הוא, בכבודו ובעצמו, עם ההחלטה התמוהה למחוק את הרישום הפלילי של אלאור אזריה.
שוב סלחנות לפורענות יהודית? מה עובר עליו? אנחנו צריכים עכשיו גם את נשיא המדינה, האיש שאמור לייצג יציבות ושפיות, שיצטרף גם הוא לחגיגה?
NYT, לטיפולנו
אין חדש בעובדה ש"הניו יורק טיימס" הפסיק להיות העיתון החשוב בעולם והפך לאחד העיתונים העוינים לישראל. מאז 7 באוקטובר זה רק התגבר. בטור הזה כבר אוזכרו המחקרים של לילך סיגן ושל פרופ' איתן גלבוע על אותה הטיה. לאחרונה התפרסם מחקרו של פרופ' עדיאל פינקר מייל לאחר שעבר ביקורת עמיתים. בהתחשב בהטיה שקיימת גם באוניברסיטאות עצמן, ובטח ביוקרתיות שבהן – קשה יהיה להתעלם מהמחקר.
ולחדשות הטובות: השבוע מחזיקי מניות של העיתון עצמו הגישו תביעה נגד העיתון. התביעה נשענת, בין השאר, על עדות על מה שקרה בתוך חדר החדשות. לפי אותה עדה, כבר שנים מתעלם העיתון מתלונות על אנטישמיות ועל דיווחים מעוותים. התביעה דורשת לחשוף פרוטוקולים שהעיתון מסתיר. ב-2020, יש להזכיר, בארי וייס עזבה את העיתון, עם כתב אישום חריף על סביבה עוינת ואנטישמית.
האם השפע הזה, גם של מחקרים, גם של תביעה, יפסיק את הסיקור העוין, שיש לו תרומה אדירה לשנאת ישראל ולאנטישמיות? ספק רב. האם שונאי ישראל יפסיקו לצרוך את המידע המסולף? גם זה כנראה לא יקרה. אבל תמיד צריך לזכור שלא כל קוראי העיתון הם שונאי ישראל. הם קשובים לביקורת. ולכן, הפגיעה המצטברת באמינות העיתון חשובה כשלעצמה. וזו רק ההתחלה.
