במכתב ההתראה שהוציא עורך דינה של שרה נתניהו, טרם שידור תחקיר "המקור" על עלילות הקב"ט הנאמן למשפחה במשרד ראש הממשלה, צוין בין שאר הטענות כי הפרסום "בסמוך למועד הבחירות חושף את המניע הפוליטי הברור והמובהק של המהלך". זה מצחיק, כלומר טרגי, בעיקר משום שההיפך הוא כנראה הנכון: אחרי שלושה עשורים שבהם תיקיית "פרשות משפחת נתניהו" כבר מונה יותר כרכים מהאנציקלופדיה העברית, הדבר היחיד שאפשר לקבוע הוא שאין לתחקירים הללו שום השפעה פוליטית.
הסיאוב כבר ניצח. "המקור"
(ללא)
למעשה, דווקא הקרבה ל-27 באוקטובר מזמינה התבוננות מפוכחת על התהליך שבסופו המנגנונים קרסו, מערכת האכיפה התנוונה והציבור הרחב איבד עניין. בבחירות 2015, למשל, וגם אז היה זה חודש לפני היום המכריע, פורסם מסמך מטריד בנושא דומה: דו"ח מבקר המדינה על הוצאות מעון ראש הממשלה. בניגוד להיקף הסיקור של פרשות בסגנון כיום, הדו"ח כיכב במהדורות ובתוכניות האקטואליה. בנימין נתניהו טען בתגובה כי "הקמפיין התקשורתי המתגלגל...הוא ניסיון ברור להפיל את ראש הממשלה על ידי עיסוק בזוטות והסחת דעת מהנושא החשוב באמת: מי יגן על מדינת ישראל". כזכור, היו אלה הבחירות שבהן נתניהו איים שאם לא יהיה בשלטון, מחבלים עם טנדרים יסתובבו חופשי ברחבי הארץ.
ב-11 השנים שחלפו התחוללו שינויים טקטוניים בזירה הציבורית ובנורמות שמעצבות אותה, שחלקם לא ייחודיים לישראל: הרשתות יצרו תיבות תהודה עוצמתיות, התקשורת הפרו-שלטונית פיתחה עמידות בפני כל אנטיביוטיקה ושומרי הסף הותשו וקרסו. ובעוד שבנימין נתניהו עדיין מתמודד עם אישומים פליליים בבית המשפט - בסיפור שהוא משל אחר על התפוררות - הזירה המשפחתית נדחקה לשולי התודעה למרות שהיא עדיין רוחשת. אם כבר, בימינו רווחת גם בחוגי האופוזיציה הטענה, שתחקיר כמו זה של איתי רום הוא בכלל מתנה עבור נתניהו - שכידוע לא מתנגד לקונספט - בדמות הזדמנות לדגמן "רדיפה" במקום שיתווכחו איתו על ה"מהות", מה שמרתיע לכאורה מצביעי "ימין רך". ועל כך כבר אמרו חז"ל: שמענו.
נדמה כי בניסיון להתגבר על מכשול האדישות, הדגישו ב"המקור" את האופן שבו הקב"ט, אלון חליווה, היה יכול ואף צריך למנוע מאנשים ללא סיווג להסתובב בקודש הקודשים, במה שהפך לימים לפרשות ה"בילד" ו"קטארגייט": אולי מה שבטעות נשמע קטנוני וביורוקרטי בנוגע לשיפוץ חלון בסכומי עתק, ייראה חמור כשזה נוגע לביטחון המדינה. אלא שזאת גם בדיוק ההוכחה לניצחונו המוחלט של הסיאוב: הרי ה"בילד" ו"קטארגייט" הפכו בעצמן מרעידות אדמה לזיכרון עמום. אז תחקיר על הקב"ט? אפילו הפרקליט של גב' נתניהו אמור לדעת שאפשר לפרסם גם אותו וגם את התחקיר על השר עמיחי אליהו שעה לתחילת הקדנציה או 20 דקות אחרי פתיחת הקלפיות: הסיכוי שמשהו יזוז זהה לסיכוי שמגדל אייפל יקרוס בגלל "פו".
בקטנה
נפתלי בנט הוציא אתמול ניקוב כפול בכרטיסייה שלו בערוץ 12, עם ריאיון לקרן מרציאנו ב"שבע" ומאוחר יותר בפרק של "אינטימי" עם רפי רשף. מזל שהוא לא שירת ביחידת שלדג, אחרת אולי הצופים והצופות היו רואים אותו גם בפרויקט ההשתאות של בן כספית. לא לדאוג: אם בערוץ 12 צריכים, יש לו טי-שירט נקייה גם להיום.
