אלה לא מספרי נורמליים. כשני מיליון איש הגיעו לסליחות בכותל, מראש חודש אלול ועד יום כיפור. זה מעל ומעבר לתחזיות של המשטרה. כבר עכשיו הודיעו שברכת הכהנים ההמונית בחול המועד סוכות תפוצל השנה ותיערך בשני ימים שונים, בגלל הביקוש האדיר. הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל, סיפר לי השבוע שזה לא רק שמספר המגיעים עולה. גם הזמן שבו הם שוהים בכותל התארך. פעם היו קופצים, שמים פתק והולכים. היום כל ביקור נמשך יותר זמן.
ולמספר הבא: כ-600 אלף ישראלים הגיעו לאוהלי התפילה הפתוחים של חב"ד ברחבי הארץ. ואלה רק הנתונים של חב"ד, ורק הנתונים מהארץ. יש עוד ארגונים בכל העולם, ויש הרבה עיריות ובתי כנסת שבונים אוהלי ענק כאלה, שנותנים מענה במקומות שבהם בתי הכנסת פשוט צרים מלהכיל את כל מי שמגיע. מדובר על אוהלי ענק ברחבי הערים, עם מיזוג ותאורה וכיבוד לשבירת הצום וגם צוות שמקבל את כל מי שמגיע בחיוך ועם סידור תפילה פתוח. זו תופעה מדהימה, שנבנית עבור כמה ימי חג בשנה. בכל אוהל יש כבר מסורת, עם שירים של העדות השונות, עם ילדי השכונה שמתקבצים ליד הבמה ולוקחים חלק בתפילה, עם תקיעת שופר מרגשת בסוף הצום, לפעמים מול אלפים ממש.
מקימים סוכה | צילום: אלעד גרשגורן
וגם: כ-80 קיבוצים ומושבים פתחו בשנים האחרונות בתי כנסת חדשים, וקיימו תפילות גדולות במיוחד ביום הכיפורים האחרון. וגם שם, חלקם הקימו אוהל או עברו למבנה אחר, כי בית הכנסת הקיבוצי הרגיל קטן מדי. זכיתי לראות את התופעה הזו במו עיניי כשנסעתי ליום כיפור לקיבוץ גבים, הצמוד לשדרות. נחנך שם בית כנסת על שמו של שלומי דוידוביץ שנרצח ב-7 באוקטובר, אבל גם הוא היה קטן מדי, ועברנו לספרייה. עמדתי בזמן התפילה ליד אלמנתו עפרה, שהתרגשה עד דמעות מהמעמד. "שלומי גאה בנו", אמרה לי כש-150 איש הגיעו לתפילת נעילה, שנערכה כך לראשונה.
אבל אלה לא רק המספרים. מאחורי כל משתתף יש סיפור. קיבלתי אינספור עדויות מרגשות מהשטח, ובחרתי אחת בלבד. הנה היא.
*
לאה חביב מקיבוץ יקום באזור השרון ביקשה לערוך שם לראשונה תפילת יום כיפור, וכתבה לי כך: "ביום שאחרי יום כיפור, עשרות מצעים תלויים אצלי בחצר על מתקן ייבוש. סדינים לבנים, ציפיות, מגבות. מכונה רודפת מכונה, ואני עומדת בחצר, תולה עוד סדין, ומחייכת לעצמי. מי שיסתכל מהצד יחשוב שזו רק כביסה אחרי אירוח גדול. אבל אני יודעת: על החבלים האלה תלויה חתיכה קטנה של היסטוריה. לראשונה זה 80 שנה, התקיימו בקיבוץ שלנו תפילות יום הכיפורים. עם מניין, עם ספר תורה, עם כל נדרי, שחרית, מוסף, מנחה, נעילה וקול שופר. והמצעים האלה מעידים על כל מי שהגיע והתארח בביתי – בחורי ישיבה, מילואימניקים, מבוגרים, צעירים. כולם באו לעזור, להשלים מניין, לגרום לכך שגם אנחנו נהיה חלק. אחרי שנים, אני כבר לא צריכה לעזוב את הבית ולנסוע ליום כיפור. הבאתי את יום כיפור לקיבוץ שלי. במשך שנים נסעתי לקיבוץ געש, ושם שאל אותי פעם המארגן, איציק חרוש, למה לא לעשות תפילה גם בקיבוץ יקום.
"הוא צדק. ובתפילת נעילה הרגשתי משמעות חדשה למילה נעילה: נועלים אותנו יחד. כל הקיבוצניקים וכל האורחים, אולי עמדו אתמול זה מול זה, אבל כרגע הם זה לצד זה, ועם בורא עולם. ולמחרת, מכונת כביסה, ועוד אחת. אני מסתכלת על החצר שלי בחיוך של הודיה, בתפילה שבשנה הבאה אצטרך אפילו יותר מכונות כביסה, כי המסורת שהתחלנו רק תגדל".
*
"שלא נהיה יהודים של יום כיפור", שמעתי פעם רב מקהילה בחו"ל אומר לחברי קהילתו. כלומר, אל תבואו לבית הכנסת רק פעם בשנה. הוא צדק. אפשר להמשיך השבוע.
השבת הקרובה היא גם חג סוכות תשפ"ז. שתי המצוות המרכזיות של סוכות הן הסוכה עצמה וארבעת המינים. נכנסים לסוכה, אוכלים בה, עורכים בה קידוש חגיגי, והחל מיום ראשון גם נוטלים אתרוג, לולב, הדס וערבה ומברכים עליהם בכל יום בחול המועד. בשבת בבוקר לא קוראים פרשה חדשה, אלא קריאה לחג הסוכות, שמתארת את חגי ישראל.
וממש במקביל, כותרות רבות עסקו השבוע בבכירי ענף ה-AI העולמי, שהתבטאו באופן שעורר סערה. הם מבקשים לבחון מחדש את קצב הפיתוח של הבינה המלאכותית. לדבריהם, הטכנולוגיה מתקדמת מהר מדי, וזה מסוכן. יש כאן חשש מאובדן שליטה, אם היכולת של הבינה תעלה על היכולת האנושית. יש גם סבירות גבוהה להפצת דיסאינפורמציה ופייק ניוז בקנה מידה המוני שיערער את היציבות העולמית. וכמובן – יש חשש מפיטורים של מיליונים.
מנכ"ל אנתרופיק טען שהיכולות מתפתחות מהר יותר מהיכולת להבין אותן, ולכן צריך לפקח עליהן ולבנות מנגנוני הגנה מתאימים. במאמר של כ-4,000 מילה הוא הזהיר מאובדן שליטה. סם אלטמן מנכ"ל OpenAI הסכים איתו וכך גם אילון מאסק, בעלי גרוק של X. הם ממש דורשים, ביחד, האטה מכוונת. לקחת נשימה. לחשוב. להתבונן.
וככל שהבינה המלאכותית צוברת תאוצה, כך ההלכה הפשוטה הופכת יותר ויותר משמעותית ומשפיעה. זו לא רק השבת, בכל השבוע. זה גם החגים. שוק ארבעת המינים, למשל, הופך לתמונת ניצחון של האנושות על הבינה: צריך לקטוף אתרוג, להריח אותו, לאגוד יחד את ארבעת המינים, להתבונן בהם מקרוב וגם לברך עליהם, כל זה הופך למשהו שרק האדם יוכל לעשות. כך גם היציאה לסוכה. לעזוב את קירות הבטון, את עמדות המחשב, את החיים המקובעים, ולצאת לטבע, לראות את השמיים, לחיות לשבוע במבנה רעוע, זמני, אבל קדוש.
איך כתבו בכירי עולם הבינה המלאכותית? צריך האטה מכוונת. חג סוכות מציע לנו האטה מכוונת.
שבת שלום וחג שמח.
הסטטוס היהודי: "הסוכה מלמדת אותנו שביטחון אמיתי אינו תלוי בקירות יציבים, אלא בחיבור הפנימי לערכים שלנו. כל החיים אנחנו נאבקים כדי להשיג ודאות – ואז לשמוח. הסוכה מזכירה לנו קודם כל לשמוח, לצאת מהבית המוכר אל מבנה ארעי, ולשמוח גם בעולם מלא אי-ודאות" (הרב יונתן זקס)
