בחטא העגל מתגלה משה רבנו בשיא מנהיגותו. הוא מתייצב למען העם אף שלא היה נוכח בשעת החטא, מה עוד שהחטא הוא במידה רבה בגידה לא רק באלוהים, אלא גם בו עצמו ובמנהיגותו. בשיחה בין אלוהים למשה מציע האל הצעה מפתה: "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא. ועתה הניחה לי וייחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות ל"ב, ט'-י'). משה אינו מתפתה. הוא אינו מוכן לבנות את גדולתו על חורבנו של עמו. הוא מפציר באל לחזור בו מחרון אפו, ובהמשך אף אומר: "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת" (פס' ל"ב). משמעות דבריו חריפה: אם העם יימחק, גם משה מבקש להיספות עימו.
כאן גם מתחדד ההבדל בין משה לבין המנהיג הנוכחי של ישראל. ההיסטוריה תשפוט את בנימין נתניהו על תפקודו ב-7 באוקטובר. יהיה זה היינו הך אם ישן או היה פקוח עיניים בשעה שעמו נטבח. תפקודו של ראש הממשלה ביום האסון הנורא, המדיניות השגויה שהובילה לטבח ישראלים שלא נודע כמותו, האופן שבו הוא מתייחס מאז לשאלת האחריות, התחמקותו הפתלתלה מהקמת ועדת חקירה ממלכתית במתכונת שמשפחות הנרצחים ובעצם רוב-רובו של העם דורשים – כל אלה צפויים להיות חלק מהדיון ההיסטורי, האקדמי והציבורי עכשיו ובשנים הבאות. השאלה תהיה לא רק מה ידע ראש הממשלה ומתי ידע על מה שמתחולל בעוטף, אלא כיצד מנהיג נוהג כאשר מדינה שלמה מתמודדת עם כישלון ושפל קשים מנשוא.
השאלה המנהיגותית תהיה אפוא, מה נדרש ממנהיג כאשר מדובר במחדל לאומי חסר תקדים. האם הוא מתייצב מול הכישלון, מכיר באחריותו, מבקש לברר את האמת עד תום – או שמא טורח לפזר את האחריות בין גופים, דרגים ומוסדות ולהעמיד את עצמו, חף מכל אחריות, לבחירה חדשה?
וזה מחזיר אותנו למשה. אחד ההיבטים המרתקים בתולדות חייו הוא העובדה שלא נכנס לארץ המובטחת. התורה תולה זאת באירוע "מי מריבה", שבו משה מצוּוה לדבר אל הסלע, אך מכה בו. פרשנים לאורך הדורות פיקפקו בהסבר זה והגיעו למסקנה שמונח כאן רעיון מנהיגותי רחב פי כמה: אפילו מנהיג גדול כמשה לא נצמד לתפקידו עד סוף הדרך. התנאים והדורות משתנים והעם זקוק למנהיג חדש. משה הוציא את העם ממצרים, יהושע יכניס אותו לארץ. תפקידו ההיסטורי של משה כמנהיג הסתיים.
גם אנחנו זקוקים למנהיגות חדשה, כזו שאינה נרדמת בשעת סכנה, כזו שאינה בורחת מאחריות, שאינה מטילה כישלונותיה על אחרים, ושהאמת והיושר נר לרגליה ולאו דווקא הישרדותה הפוליטית. הבחירות הקרובות אינן רק הכרעה בין מפלגות ומעמדים. הן גם מבחן לשאלה איזה סוג של מנהיגות אנחנו מבקשים לעצמנו.
הכותבת היא כלת פרס ישראל לחקר הספרות
