שלוש שנים, מאז טבח 7 באוקטובר, נמשכת המלחמה הרב-זירתית. מאזן ההישגים והמחירים של המלחמה הארוכה הזו עצוב, מדאיג ומקומם. יש פער עצום בין יכולתנו הצבאית, המודיעינית והטכנולוגית, לבין רמתה העלובה של היכולת המדינית של הממשלה.
בזירה הלבנונית, למרות המכות המדויקות והקטלניות שספג, חיזבאללה נותר גורם צבאי המאיים על מדינת ישראל ועל יישובי הצפון בפרט. לא ניצלנו מדינית את הסלידה הרחבה מפעילות הארגון, עושה דברה של איראן ומחריב לבנון.
בזירה האיראנית, למרות הנזקים הקשים והמדויקים שספגו פרויקט הגרעין והיכולות הצבאיות האסטרטגיות, נשאר המשטר על תילו, והוא תוקפני יותר, חצוף יותר ובטוח יותר בעצמו.
בזירה העזתית המאזן הוא העגום והמדאיג ביותר. חודשים רבים נלחם צה"ל בחמאס. 472 מתוך 968 אבידות צה"ל במלחמה נפלו בתמרון בעזה. במבצעים מדויקים ומוכווני מודיעין, מרביתם בשיתוף השב"כ, חוסל הדרג הפיקודי של הארגון בכל הרמות. אחרי כל המאמץ המלחמתי הזה, עתיר הקורבנות, כיום חמאס שולט כמעט בכל האוכלוסייה ברצועת עזה. הוא לא חדל להיות הגורם השליט ברצועה ומצליח לבנות מחדש את יכולותיו ההתקפיות, אלה שבאו לביטוי בטבח הנורא. זה קרה מכיוון שראש הממשלה סירב בתוקף, למרות פניות של שני ממשלים בוושינגטון, לדון בכלל ב"יום שאחרי", בעתידה הממשלי של עזה. סירובו העיקש להכניס לניהול עזה גורם ערבי-פלסטיני שאינו חמאס הותיר את ארגון הטרור הרצחני כגורם היחיד השולט באזור.
זה היה המשך התפיסה ש"חמאס הוא נכס", התפיסה שבנתה וחימשה את הארגון הרצחני ואיפשרה את הטבח. תפיסה זו באה לידי ביטוי גם במדיניות הריסוק הכלכלי של הרשות הפלסטינית, אותה ראתה ורואה ממשלת נתניהו כאויב. הרשות חתומה איתנו על הסכמים, משתפת איתנו פעולה נגד חמאס והג'יהאד האיסלאמי, אך הממשלה רואה בה אויב מאחר שהיא דוגלת בפתרון שתי המדינות לסכסוך בין שני העמים, השווים בגודלם, בארץ ישראל. החלופה לפתרון כזה היא שליטה בחמישה וחצי מיליון הפלסטינים המתגוררים בחמישית משטחה של ארץ ישראל, ומשמעותה היא מלחמת נצח.
התחזקות חמאס בעזה היא התוצאה הבלתי נמנעת של מדיניות הממשלה. מעטים אומרים את האמת הזו. עוד לפני שנתיים וחצי ניתן היה לעצב מציאות אחרת בעזה, אבל נתניהו סירב. מאמץ צבאי נוסף, כעת, שמטרתו להכות את חמאס, יגבה שוב מחיר דמים גבוה של ילדינו ונכדינו.
ויש עוד מחיר להתנהלות בעזה. ישראל היא שהייתה קורבן להתקפה רצחנית ב-7 באוקטובר, אבל היא זו שמבודדת היום בינלאומית, גם בארצות-הברית ידידתנו. מדיניות השיטוח וגירוש האוכלוסייה לערי אוהלים לא נבעה מצורך מבצעי. היא נועדה לרצות את הגורמים הקיצוניים בממשלה, לשכנע אותם להישאר בה, כיוון שהנה בקרוב תתממש תפיסתם של "כיבוש-גירוש-התיישבות". מראות ההרס והעקורים הם שהביאו עלינו את הבידוד הבינלאומי, במקום שהטבח יביא להוקעת חמאס ותפיסת "ההתנגדות" שלו. גם בשפל מעמדנו בעולם אשמה מדיניות ראש הממשלה, שכדי לקרב את סמוטריץ' ובן גביר הרחיק מאיתנו את שארית ידידינו בעולם.
זו האמת העצובה, שחובה לומר אותה בשעת החשבון. והיא קרבה.
תא"ל (מיל') ד"ר אפרים סנה שירת כשר וכסגן שר הביטחון בממשלות ישראל. הוא חבר הנהלת תנועת המפקדים לביטחון ישראל.
