אתמול בבוקר, דברצן. עשרות כתבים ממתינים למסיבת העיתונאים של נבחרת אירלנד. השעה שנקבעה חולפת, המפגש נדחה בשעתיים, וגם במועד החדש אף שחקן לא מופיע. האירים נעדרים גם מהאימון המסכם. שוטרים מוזעקים למלון וחבלים נמתחים בלובי. סרט מלחמה.
בחדר הישיבות, הרחק מההמולה בחוץ, השוער המחליף גאווין באזונו מודיע שלא ישחק נגד ישראל. חבריו צריכים להחליט אם להצטרף אליו. בתום ארבע שעות של דיונים נערכת הצבעה חשאית. הרוב בוחר לעלות הערב לדשא, בהתאחדות הישראלית נושמים לרווחה.
חרם אירי אמנם היה מעניק לנבחרת שלנו ניצחון טכני, אבל גם עלול היה לעודד יריבות נוספות לסרב לשחק מולה. התקדים הרוסי עמד במוקד החשש: אחרי הפלישה לאוקראינה הודיעו פולין, שוודיה וצ'כיה שלא יפגשו את נבחרת רוסיה בפלייאוף מונדיאל 2022, ובהמשך היא הושעתה מהכדורגל הבינלאומי. הנסיבות שונות לחלוטין, אך האפשרות שחרם אחד יוביל לבאים אחריו הפכה את ההחלטה במלון לחשובה הרבה יותר מתוצאת המשחק.
מבודדים יותר ויותר
זו לא פוליטיקה שמתערבבת עם ספורט, זה הרבה יותר מזה – זו שנאה מזוקקת של מדינה אירופית כלפי ישראל, שהשלכותיה עלולות להיות מסוכנות מאוד. עוצמת העימות סביב המפגש עם אירלנד מזכירה את שנות הבידוד שלנו באסיה בשנות ה-70. ספק אם נתקלנו בכמותה מאז החלה הנבחרת להשתתף במפעלים האירופיים ב-1992.
אירלנד היא אמנם הסמן הקיצוני, אבל היא ממש לא לבד: כבר שלוש שנים שלא מתקיימים משחקים בינלאומיים בישראל, ואין שום רמז על כוונה לשנות את המציאות. מאחורי הקלעים פועלים ראשי מדינות ובכירי ספורט להחריף את הסנקציות בעקבות המלחמה בעזה, אבל ברור שהסיבה היא כבר לא חשש להגיע הנה מסיבות ביטחוניות.
האווירה האנטי ישראלית התחילה כבר במשחק באוסטריה
(Matthias Schrader, AP Photo/Matthias Schrader)
באירלנד, המשחק הזה מעורר התנגדות עוד מאז ההגרלה בפברואר. לפי סקר שפורסם ב"אייריש מירור", 71 אחוז מהנשאלים העדיפו שהנבחרת לא תתייצב למפגשים עם ישראל – הערב ובעוד שבוע בבאצ'קה טופולה שבסרביה, לשם העבירו האירים את משחק הבית שלהם. ההתאחדות המקומית אף ביקשה מאופ"א שלא להגריל את הנבחרות יחד בעתיד, אך נענתה בשלילה משום שאין סכסוך ישיר בין המדינות.
הלחץ הציבורי הגיע גם אל השחקנים. יותר מ-160 אנשי ספורט אירים חתמו על מכתב פתוח שפירסמה קבוצת "Irish Sport for Palestine", ובו קראו להם להחרים את שני המשחקים, "לנצל את הרגע" ו"לעשות את הדבר הנכון". גם התקשורת, שחקני עבר ואפילו בני משפחות דחקו בהם שלא להתייצב מול ישראל.
מאמן מלבה אש
המאמן האיסלנדי היימיר הלגרימסון, גם הוא לא בדיוק חובב ציון, רק ליבה את האש. "אנחנו לא משחקים עם רצח עם, אנחנו משחקים נגד רצח עם. לכן אנחנו משחקים נגד ישראל, אנחנו לא משחקים עם ישראל", אמר בתחילת השבוע, ותהה מדוע רוסיה הושעתה מהמפעלים הבינלאומיים וישראל לא.
ההתאחדות הישראלית בחרה שלא להתלונן נגדו באופ"א, מתוך הערכה שצעד כזה לא יוביל למשהו מעשי, אך השיבה בחריפות: "הצלחנו לתרום לעולם בהמון תחומים, כולל מספר מרשים של פרסי נובל. לצערנו, טרם מצאנו תרופה לטיפשות, לבורות ולצביעות כפי שהפגין מאמן נבחרת אירלנד. אנחנו לא משחקים עם בורות, צביעות וטיפשות, אלא נגד מי שמייצג אותן כמאמן". ראש ממשלת אירלנד מיהאל מרטין דרש בתגובה התנצלות מההתאחדות הישראלית, אך לא קיבל אותה.
כשהאירים הפסידו ביום חמישי לקוסובו, העיסוק של הלגרימסון בישראל הפך גם לנושא לביקורת מקצועית, ובתקשורת בארצו כבר נשמעו קריאות להחליפו. השחקנים עצמם התכנסו לאחר המשחק במלון בפרישטינה, לפני הטיסה להונגריה, כדי לדון בשאלה אם יתייצבו למשחק ובאילו צעדי מחאה ינקטו. את השיחה הוביל הבלם דארה אושיי מאיפסוויץ'.
"מעולם לא באמת נאלצתי להתמודד עם מצב כזה. יש לחץ מכל הכיוונים, זה מצב מוזר עבור כולנו, ואנחנו מנסים להתנהל בו בצורה הטובה ביותר האפשרית", סיפר.
ג'ייסון נייט מבריסטול סיטי כבר אמר בגלוי: "אני לא חושב שהמשחק צריך להתקיים". צ'ידוזי אוגבנה מלינקולן הסיט את האחריות: "אני מודע לתחושות כלפי המשחק מול ישראל, מקווה שאנשים לא יפעילו עלינו לחץ לענות על מצבים קשים. יש אנשים שיכולים לקבל את ההחלטות האלה ואי-אפשר להסתמך על כדורגלנים שיקבלו את ההחלטות האלה".
למרות הדברים, האירים טסו להונגריה. אלא שההסכמה לשחק החזיקה מעמד רק עד הודעתו של באזונו למחרת בבוקר. השוער, שדניאל פרץ תפס את מקומו בסאות'המפטון בינואר האחרון, לא היה היחיד שהתקשה לקבל את ההחלטה: שחקנים נוספים שקלו לסרב להשתתף. במהלך הדיון הם האשימו את אנשי ההתאחדות שהפקירו אותם וחשפו אותם לטענות על בגידה מצד הציבור בבית.
אחרי שדנו בינם לבין עצמם שוחחו השחקנים גם עם המאמן ועם ראשי ההתאחדות. החשש מההשלכות של חרם הכריע לבסוף את ההצבעה, אך הלחץ על מי שיבחרו לא לשחק נמשך. ממשלת אירלנד הבהירה שתתמוך בהחלטתו האישית של כל שחקן.
שש שעות וחצי אחרי המועד המקורי של מסיבת העיתונאים התייצבו מול הכתבים מנכ"ל ההתאחדות דייויד קורל והלגרימסון. אף שחקן לא הגיע איתם. "היה קונצנזוס שנבוא להונגריה. זו המסקנה שיצאנו איתה", הסביר קורל. "כשהגענו, אחד מהשחקנים סיפר על חוסר הנוחות שלו לשחק ואמר שהוא מעוניין לצאת מהסגל. התחלנו שיחות של ארבע שעות עם ההתאחדות, והיו מספר עמדות. כיבדנו את הזכויות והכבוד של כל אחד. בשעה וחצי האחרונות נערכה הצבעה והחלטנו לעלות לשחק".
משחקים ומוחים
ההצבעה פתרה אמנם את שאלת קיום המשחק, אך לא את השאלה כיצד תופיע אליו אירלנד. שחקניה מתכננים להימנע מלחיצות ידיים, מהחלפת דגלונים ומצילום משותף, ומבקשים לענוד סרטים שחורים למען תושבי עזה. הגישה התקשורתית אליהם צומצמה. נבחנות גם מחאות נוספות, ובהן הפניית הגב בזמן "התקווה" ועלייה בחולצות עם מסרים למען הפלסטינים וזכויות אדם.
לצד המחאה על המגרש, השחקנים צפויים לתרום את דמי ההופעה משני המפגשים לסיוע בעזה, וההתאחדות אמורה להוסיף סכום זהה, בדומה למהלך הנורווגי לפני המשחק באוסלו. לפי הדיווח באירלנד, מדובר ב-2,250 יורו לשחקן למשחק. סמלי נותני החסות של ההתאחדות האירית לא יוצגו סביב המגרש ובראיונות שאחרי המשחק.
במחנה הישראלי עברו על צעדי המחאה האפשריים וגיבשו הנחיה אחת: לא להיגרר לפרובוקציות. גם אם האירים יפנו גב להמנון, יסרבו ללחוץ ידיים או ילבשו חולצות מחאה, השחקנים התבקשו לשמור על איפוק. בתחילת מסיבת העיתונאים אתמול הבהיר דובר ההתאחדות שלומי ברזל כי הנבחרת הישראלית תשיב רק לשאלות מקצועיות.
"זה רק כדורגל ואנחנו מתייחסים לכך בהתאם", אמר יו"ר ההתאחדות שינו זוארץ לשחקנים. "אנחנו לא מגיבים לכלום, שומרים על כבוד ספורטיבי ולא מתייחסים לדברים שלהם". הצעד היחיד שיזמה ההתאחדות היה ביטול המפגש המסורתי בין המשלחות ערב המשחק.
עם חברים כאלה
עבור דניאל פרץ, המתיחות עשויה להימשך גם אחרי המשחק. שניים מחבריו בסאות'המפטון, פין עזז, בעל השורשים הישראליים, והמגן ראיין מאנינג, משחקים בנבחרת האירית. "יש לי שם שני חברים מאוד טובים. אנחנו באים לשחק כדורגל, זה מה שאנחנו עושים. הדרך הכי טובה היא לעשות את הכי טוב שלנו על המגרש. ברור שהדיבורים מציקים לנו, אבל זה מגיע מבורות", אמר השוער. "אין שם אדם אחד שבאמת מבין ויודע, אבל זה שלהם. אנחנו באים לשלום".
