הדבר האחרון שהנבחרת צריכה לעשות עכשיו הוא ליפול למלכודת של האירים: לנסות לעקוץ אותם בחזרה, להכריז שאנחנו באים ב"טירוף" למשחק ולהפוך אותו לגרסת הכדורגל של אהבת השם גורדון נגד הטורקי. נזכיר שביום חמישי השחקנים של רן בן-שמעון הגיעו בקושי לחמש הזדמנויות, והשער המקרי של סייד אבו-פרחי הושג כי האוסטרים נרדמו לכמה דקות. ניסינו להחזיק בעשרה שחקנים את התיקו ההירואי, אבל אנחנו פשוט לא מספיק טובים. ב-11 שחקנים שיחקו בעיקר לרוחב. אוסקר גלוך לא הורגש, מנור סולומון היה פושר, ענאן חלאילי היה בינוני - וחטפנו גם גול מהאגף שלו. על כוכבי ליגת העל בראשות דור פרץ כמעט מיותר להרחיב את הדיבור. לינץ זה לא בלומפילד וגם לא טוטו-טרנר. מול אוסטריה לא ראינו שום שיטה וגם לא חילוף גאוני של בן-שמעון. ישראל נראתה כמו אוסף רנדומלי של אנשים שהרכיבו קבוצה בפארק.
אירלנד הפסידה לקוסובו, אין לה שמות נוצצים וברור שהיא הייתה מעדיפה לא להגיע למשחק הזה. אבל בבחירה בין קישור מליגת העל לקישור מליגת המשנה באנגליה, ברור מי עדיף. הם כבר הפתיעו את פורטוגל והונגריה לא מזמן. אם אנחנו היינו מנצחים את רונאלדו - היו מזכירים את זה כאחד מגדולי ההישגים במדינה בכל הזמנים. אז בטח שאסור לזלזל.
החגיגה שעלתה באדום
(GEORG HOCHMUTH, AFP)
גם את הדיבורים על "טירוף" מהרשתות החברתיות עדיף לצנן. אף נאום מוטיבציה לא ניצח משחק ולא עלה ליורו, אלה סיפורים שאנחנו אוהבים לספר לעצמנו. גם המאמנים של הקבוצות המפסידות יודעים לתת נאומים מעולים בחדר ההלבשה. החיים אינם סרט ספורט ומי שבא כדי "לטרוף את הדשא" בדרך כלל סופג כרטיס אדום בדקה החמישית או עושה טעות קשה בהגנה. הנבחרת ממש גרועה בלאטום את עצמה מרעשים חיצוניים, כמו שהיא גרועה בסגירות אלכסוניות. לעלות עם רעל בעיניים? סיסמה יפה מאוד. בואו ננסה להעביר כמה מסירות לעבר שער היריבה (מסירות בין הבלמים לא נחשבות). אל תעמיסו עם מבחן פטריוטיות, כי בכל פעם שהנבחרת עומדת בפני מבחן כלשהו - היא נכשלת בצורה מביכה. היא יודעת להפסיד בכל משחק חשוב. גם במשחקים פחות חשובים היא בדרך כלל לא מבריקה.
מי לוחץ בקישור? מי מחפה בהגנה? איך מקדמים את הכדור ואיך מייצרים מצב שלא תלוי בכך שהיריבה יצאה להפסקת קפה? מה אנחנו הולכים לתקן מהמשחק הקודם? אלה שאלות פחות מרגשות מ"מה אמרו עלינו באירלנד?" ו"האם האירים ילחצו ידיים?", אבל התשובות עליהן עשויות להיות שימושיות יותר. יש בנבחרת מספיק שחקנים מוכשרים כדי לצפות ממנה לכדורגל מסודר שלא קשור למלחמות שמחוץ לדשא. לא צריך מוטיבציה, צריך שיטה. כשאתה טוב באמת, אתה לא צריך לקוות לאיזה התעלות. מביך לדבר על מוטיבציה וקארמה כאילו מדובר בנבחרת קוסמים ומכשפים. מי שטוב בכדורגל בדרך כלל מנצח.
