השכינה והמשיח במסורת המיסטית היהודית // רחל אליאור } בלימה } 200 עמ'
הישויות האגדיות, משיח ושכינה, מופיעות בספרה של רחל אליאור כחזיון מרהיב של דמויות ספרותיות, מורכבות וצבעוניות, וכליטורגיות פורצות גבולות — מיתולוגית, מדרשית, מיסטית קבלית ואפוקליפטית. אלה הן הוויות מטמורפיות רבות-אנפין, החוצות בדרך מרתקת את גבולות הזמן והמקום, מתחפשות ומתגלגלות לממדים ולדימויים שונים ומגוונים כיד הדמיון המדרשי, הקבלי וכוחו של הריטואל — כשלפי האגדה הן כלואות זמנית, כשבויות, "בכס מלכות" או "אפיריון" או "היכלי קן-ציפור" שבגן עדן, או להבדיל, בעמק הבכא. ובכוח ברכה, דבקות, אמונה, תפילה, דרש וסוד, הן נחלצות לבסוף לנחם או להושיע, כשהמשיח ניעור תוך מאבק קוסמי גם לנקום.
יהודים בסלוניקי בטקס פולחן לשבתי צבי | צילום: Jewish Encyclopedia
האמונה בישויות ססגוניות, סמויות אלה, היו תקוותו וכוחו של הנואש. וככל שהעמיק הסבל, כן גברה התלות בגאולה שעתידה לבוא. אמונה זו נבעה מתוך מעמקי החולשה והאין-אונים והעוול שבגלות, מסבירה אליאור. סבל של עם נרדף שלא הייתה פתוחה בפניו אף ערכאה משפטית כדי לשטוח בפניה את טענותיו, ובאמצעות הרעיון המשיחי הוא נאבק על האמונה בהמשכיות הקיום ובהבטחת רציפות הזיכרון המשותף, כשהוא נושא עיניו אל המופלא, הנסתר ואל הגאולה כדי למצוא סדר ופשר בעולם שהאל נעלם ממנו, מבקש לחפש צידוק לכאוס ההיסטורי השרירותי, ושואף לחיים ריבוניים בעתיד.
אלא שכל הדברים האלה, כאמור, אינם מפחיתים כמלוא-הנימה מן הרתיעה והסלידה שחוגי הציונות הדתית-משיחית בני זמננו מעוררים בליבה של אליאור, המחזיקה בערכים הומניסטיים. ולכן בספרה מצויה גם התרעה מפני אסון ממשמש ובא — פריצת הגבולות בין דמיון למציאות, וזאת נוכח העובדה הנוראה שהחזון המשיחי האוטופי, פורץ הגבולות, שכל מהותו בכמיהה ובכיסופים שאינם מתמלאים לעולם, הולך והופך לכוח פוליטי ולכלי הגשמה.
סכנה גדולה זו מומחשת ב'אני מאמין' שאליאור מביאה מפיו של חוקר הקבלה, המשיחיות והשבתאות, גרשם שלום, שהיה ציוני מובהק מנעוריו. במסה שכתב ב-1975, הנושאת את השם "להבנת הרעיון המשיחי בישראל", שלום מצביע על היסודות פורעי החוק הגנוזים ברעיון המשיחי, ועל מחירו הגבוה, המותנה בקטסטרופה, בחורבן ובמחיית זכר עמלק.
אליאור — פרופסור אמריטה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ואחת החוקרות הבולטות בישראל בתחום המיסטיקה היהודית, החסידות, הקבלה ונשים ביהדות — היא גם בת טיפוחים של ספרות יהודית וישראלית בכלל: קצב החיים, אורחות המחשבה, תבניות הלשון, הרגלי היחסים, הזיכרונות הפרטיים, המשפחתיים השבטיים והלאומיים-קולקטיביים — גוש רוחש זה של תרבות עתירת שנים — פועל בשורש נשמתה כאישה יוצרת. לכן המסע שעורך הספר, מרתק ומפליא בידענותו, נמשך מהמקרא אל ספרות ההיכלות והמרכבה, דרך מעיינות הזוהר ומקובלי ספרד, ר' יוסף קארו, הבעש"ט, ועד עולמו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הרב קוק הניח כידוע את המצע הפוליטי והמדיני, המיסטי-משיחי המודרני, המשפיע עד היום על חוגי הציונות הדתית המשיחית.
אלא שעולה מהספר כי כתיבה על הרעיון המשיחי היא אתגר קשה המזמין התמודדות עם פרדוקסים רבים שהוא מגלם. ואמנם אליאור משכילה לחשוף את הנעלם שמאחורי הנגלה, או להאיר את המוכר באורו של המסתורי והמוזר, ואת העולם היא מציגה כפי שהוא משתקף בראי המיסטיקה, כאחדות הפכים: אל מול פסגות האסון הכרוך בחורבן ובחיים בגלות יש עומק אמונה במשיחיות הנוקמת, ומתוך תחתית החולשה במציאות, מטפסת ועולה תנופת היצירה המיסטית-משיחית והציפיות לגאולה. דבר נוסף: דווקא מכוח הרעיון המשיחי נאלצה היהדות לחיות חיים מודחים.
בסופו של הספר אליאור מספרת על דמויות היסטוריות כגון שמעון בר-כוכבא או שלמה מולכו, שהובילו מרד משיחי. גם ר' יוסף קארו, שבתאי צבי, נתן העזתי, הבעש"ט, הרמח"ל ויעקב פרנק שמעו את המשיח והשכינה מדברים עימהם במישרין. במאה ה-20 זכור ר' מנחם מנדל שניאורסון האדמו"ר השביעי מלובביץ', ש"פעמי משיח" של הגאולה נשמעו לו באוזני רוחו, אחרי "חבלי משיח" המייסרים של השואה. כמובן, ניסיונם זה להגשים את הגאולה במציאות — בין באמצעות מרד, או נבואה, או תנועה חברתית, או דרך לימודי קבלה — הובילו לאכזבה, למשבר, להתפרקות ולערעור הסדר והערכים בשמם יצאה המשיחיות לדרך.
ספר זה משקף, אם כן, בבהירות רבה את הצורך הגורלי בהכרעה דחופה של האידיאולוגיה הציונית, שלפיה ייגזר על המזרח התיכון להיות גיא-חזון לשני עמים, או חורבן לנלחמים זה בזה עד מוות. לכן, אליאור חותמת את ספרה עם חזונו של הנביא ישעיהו (ישעיה ב, ד): "זהו החזון המשיחי האחד ויחיד היאה לאנשים החיים במדינה דמוקרטית ליברלית הומניטרית", היא כותבת. "והוא שזור ברקמת מחשבותיי לאורך כל הספר: 'ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". •
