רוב פרק הבכורה של ׳מפלצת: הסיפור של ליזי בורדן׳ בנטפליקס, מוקדש לאחת מעובדות החיים המעיקות במיוחד על נשים: מחזור חודשי כבד. הימים האלה בחודש מאוד לא נעימים ובהחלט מיוצגים בתרבות הפופ באופן שנע בין הכחשה לפרסומות מביכות שבהן הדם כחול והכאבים הם שמועה. אבל זה עדיין לא מצדיק עיסוק כה מאסיבי בפרק ראשון בסדרה שאמורה לגולל עוד סאגה אמריקאית על רוצחים איומים. אבל כאן יש סיבה: גיבורת הסיפור, מסתבר, יצאה מדעתה בגלל הווסת המעצבנת הזו.
סיפורה של ליזי בורדן ניצב בבסיס הסדרה הרביעית בעולם המפלצות של ריאן מרפי, ובשלב הזה אי אפשר לבטל את האפשרות שהוא מאוהב ברוצחים ורוצה לבנות להם יקום סינמטי מלא: ׳מונסטר׳ עסקה בעבר בג׳פרי דאהמר, האחים לייל ואריק מננדז, ואד גין, ועם כל חתיכת לגו חדשה היא הופכת יותר מופרכת, ביזארית, מקאברית ונוטפת פטישיזם סקסואלי לרוצחים ודם.
הסדרה החדשה בפרויקט הלכה עד 1892 ומצאה מפלצת נשית קצת מאולצת, ובוודאי לא בליגה של דאהמר או גין: ליזי בורדן הואשמה כי רצחה עם גרזן את אביה ואמה החורגת, ועל פי הראיות הנסיבתיות כנראה אכן עשתה זאת, אבל ששת הגברים בחבר המושבעים זיכו אותה כי לא האמינו שאשה נוצרייה מהאליטה מסוגלת לעשות דבר כזה. מרפי אומר כי החליט לטפל בסיפור כדי לדון ב"זעם נשי". זה נושא שאפשר לייצר סביבו שיחה רצינית, אבל אין כאן שום שיחה. יש רק סדרה מטורללת על כל הראש.
מרפי תמיד היה צהבהב ומוקסם מהביבים האמריקאים, אבל היו לו אינסטינקטים מצוינים של לדעת היכן נמצא הגבול בין הבנת הגיבור הרע להתאהבות בו. איפשהו בדרך הוא החליט שהגבול לא חשוב יותר. אז הוא לוקח סיפורים אמיתיים, ממציא אותם מחדש, מלהק להם שחקנים יפים ומייצר מניפולציות רגשיות לטובת מי שלא ראויים לשום סימפטיה.
ריאן מרפי
(צילום: AP)
למעשה, המסקנה הקוהרנטית היחידה שנובעת מרצף סדרות המפלצות שלו היא שמגיע לו מטפל טוב יותר, ואילו אנחנו ראויים ליחס אחר: בעולם שבו לאמת אין יותר משמעות, לאנשים שמפיקים סרטים וסדרות על בסיס סיפורי זוועה אמיתיים יש אחריות גדולה, כזאת שאמורה להעסיק אותם מעבר לשאיפות לגיטימיות כמו רייטינג וקליקים. ניכר שלמרפי ונטפליקס אכפת מהאחריות הזאת בערך כמו שליזי בורדן הפכה למפלצת בגלל המחזור.
