ב-4 באוקטובר 2003, אתמול לפני 23 שנה, נרשם אחד הימים הטעונים והמורכבים ביותר בתולדות הספורט הישראלי, כזה שמגלם בתוכו את הסיטואציה הקיומית במדינה: רגע שפוף וקשה של אבל לאומי, לצד פסגה ספורטיבית בזירה הבינלאומית.
באותו יום, רגע אחרי שהמתאבק גוצ'ה ציציאשוילי הבטיח את זכייתו באליפות עולם היסטורית בסגנון יווני-רומי במשקל עד 84 ק"ג, ניגש אליו יו"ר האיגוד הישראלי ירון עודד ובישר לו על פיגוע נורא במסעדת מקסים בחיפה, שבו נרצחו בסופו של דבר 21 אנשים. בין הפצועים היו גם שלושה מאנשי מכבי חיפה, המאמן רוני לוי, המנכ"ל איתמר צ'יזיק והמנהל אריה בורנשטיין.
"אם יכולתי לנחם במשהו עם המדליה שלי, זה עושה לי טוב, אבל אני יודע כמה הכאב גדול", אמר אז גוצ'ה. "אני גאה להיות אלוף עולם ישראלי, אבל קשה לי לשמוח אחרי הפיגוע. אני מקווה שהמדליה תתרום קצת למצב הרוח של עם ישראל, שהולך היום לבתי הכנסת".
המתאבק נולד בגיאורגיה הסובייטית ב-1973, עלה ארצה בגיל 21 והתבסס מיד כאחד מספורטאי הצמרת בישראל. כבר בשנתו הראשונה בארץ הוא זכה במדליית כסף באליפות אירופה שנערכה באתונה. שנה לאחר מכן, ב-1995, זכה בכסף באליפות העולם באטלנטה ובארד באליפות אירופה בצרפת. בשנת 1996 הגיע למקום החמישי באולימפיאדת אטלנטה, וגם זכה בארד נוסף באליפות אירופה בבודפשט. באולימפיאדת סידני-2000 הגיע ציציאשוילי למקום השישי, והשיא הגיע באותה אליפות עולם שנערכה בפרבר הפריזאי קרטיי.
ערעור על ערעור
הזכייה של ציציאשוילי בזהב לוותה בלא מעט דרמות. ביום התחרויות הראשון הוא כבר היה בדרך החוצה בעקבות ההפסד לבלאס ההונגרי, אבל אז הפסיד בלאס לפולני מישלקביץ', וג'וצה הבטיח את עלייתו מהבית המוקדם כשהביס את ההודי סאדיטב. אלא שהמשלחת הפולנית עירערה על עלייתו לרבע הגמר, והמארגנים קיבלו את הערעור. ציציאשוילי כבר השלים עם ההדחה, אבל המשלחת הישראלית הגישה ערעור נגדי. לאחר ארבע שעות מורטות עצבים הוא התקבל, ודקות ספורות בלבד לפני הקרב ברבע הגמר מול הבלארוסי וצ'יסלאב מקארנקה נכנס גוצ'ה לחדר ההלבשה ולבש את המדים.
ציציאשוילי ניצח לאחר קרב צמוד 2:3, ובחצי הגמר שנערך למחרת גבר 0:2 על הסלובקי אטילה באטלי ועלה לגמר שלא ישכח לעולם. בקרב הגמר נגד אזו אברהמיאן, השוודי ממוצא ארמני, עלה גוצ'ה ליתרון 0:1 אבל שני המתאבקים נכנסו להארכה מאחר שהפער ביניהם היה פחות משלוש נקודות. בהארכה השיג ציציאשוילי נקודה נוספת וזכה בזהב. בסיום לקח את דגל ישראל, רץ ברחבי האולם ולא הפסיק לבכות. "מהיום הראשון הרגשתי טוב באליפות הזו", הוא אמר. "כולם הספידו אותי, אבל אני חשבתי רק על הזהב".
גוצ'ה התקשר לרעייתו מדונה, שהמתינה עם ילדיהם גיא ודייויד בדירתם באשדוד. הוריו שמתגוררים בטביליסי ראו את הקרב ביורוספורט. "זה היה החלום שלנו", אמרה מדונה. "בתחילת התחרות היה חשוב לו להבטיח את הכרטיס לאולימפיאדה. אחר כך כבר רצינו את הזהב, כי יש לו כבר מספיק מדליות כסף וארד".
משמעות מצמררת
אלא שאז הגיעו כאמור הבשורות הקשות מהארץ. בשעה 14.10, בעוד גוצ'ה והמשלחת הישראלית בצרפת נערכים לקרב הגמר, פוצצה מחבלת מתאבדת את עצמה במסעדת מקסים שבמבואות הדרומיים של חיפה. המסעדה, שהייתה בבעלות משותפת יהודית-ערבית וסימלה דו-קיום וחיים משותפים, הייתה מסעדת הבית של מכבי חיפה - ובאותה שבת בצהריים ישבו שם רוני לוי, צ'יז'יק ובורנשטיין, שנפצעו קל. מעוצמת הפיצוץ נרצחו 15 אנשים ומאוחר יותר מתו מפצעיהם שישה אנשים נוספים, ובכך עלה מניין הנרצחים ל-21.
"המאמן, המנהל ואנוכי סיימנו לראות משחק נוער והחלטנו ללכת לאכול במסעדת הבית שלי עשרות בשנים מאז שהייתי בצבא", נזכר השבוע צ'יז'יק. "בדרך כלל כשהייתי מגיע למסעדה היה לי שולחן קבוע בכניסה, אבל הפעם השולחן שלי היה תפוס, ובעל המסעדה טוני ביקש ממנו לשבת בשולחן אחר כי יש שם משפחה שחוגגת יום הולדת.
"התיישבנו בשולחן יותר פנימי, ואז היה הפיצוץ. המחבלת החליטה לפוצץ את עצמה בכניסה, ליד משפחת אלמוג, ממש מעליה. היו הרבה הרוגים, כולל משפחת אלמוג והמאבטח, ואפילו הרכב שלי חטף רסיסים במגרש החניה. היו מסביבנו גופות, אני לא מתרגש ממראות כאלה כי עברתי את מלחמת יום כיפור כאיש אמ"ן.
"לרוני לוי פגע רסיס בצוואר, עשיתי לו מעין חוסם עורקים ולקחתי אותו לבית החולים באוטו שלי עוד לפני שהגיעו האמבולנסים. הייתה נסיעה לא קלה, עם יד אחת על ההגה ויד שנייה על הצוואר של רוני, ובשמשה של הרכב היה חור בדיוק מול מושב הנהג. מה שהדאיג אותי הכי הרבה זה המשפחה שלי. ביקשתי מאשתי שתתקשר לבן שלי בארה"ב ותרגיע אותו כי בטלוויזיה שם אמרו שכל הצוות של מכבי חיפה היה במסעדה וכולם נהרגו".
החיים הספורטיביים המשיכו כרגיל, ומחזור הליגה התקיים כסדרו. המשחק של מכבי חיפה נגד הפועל באר-שבע הוקדם במספר ימים, כך שנחסכה ההתלבטות אם לקיים אותו. צ'יזיק זוכר במעומעם את ההישג של ציציאשוילי, אבל לא זה מה שהעסיק אותו באותו יום.
ובינתיים בצרפת, הרגע שבו טיפס גוצ'ה על ראש הפודיום, כשמדליית הזהב על צווארו וברקע מנוגנת "התקווה", קיבל משמעות מצמררת במיוחד בתקופה שהייתה שיאה של האינתיפאדה השנייה, ימים שבהם הטרור הכה ברחובות ישראל. זה היה אירוע שבו ספורטאי ישראלי העניק למדינה רגע של גאווה ונחמה בתוך אחד מימיה הכואבים ביותר.
ההישגים של גוצ'ה ציציאשוילי - אליפות עולם: זהב ב-2003 וכסף ב-1995. אליפות אירופה: כסף ב-1994, ארד ב-1995 ו-1996. אולימפיאדות: מקום חמישי באטלנטה-1996 ומקום שישי בסידני-2000. פרש אחרי אתונה-2004, ובהמשך מונה למאמן נבחרת ישראל.
