נתחיל מהסוף: הממשלה לא אשמה בזינוק מחיר הדלק. הלילה בחצות יחצה מחיר ליטר 95 אוקטן בתחנות את הרף הפסיכולוגי של 8 שקלים, ויקבע שיא היסטורי של 8.27 שקל לליטר. זה כואב בכיס, שוחק את ההכנסה הפנויה ויחלחל במהרה למדד המחירים לצרכן. הבעיה היא שלממשלה בירושלים אין באמת דרך להשפיע על כך, וצו של שר אינו מזיז את מחירי הנפט הגולמי בעולם אפילו בסנט אחד.
זו בדיוק הסיבה שאי-אפשר שלא להיזכר במערכת הבחירות של 2022. אז, מספסלי האופוזיציה, התייצב נתניהו מול משאבת הדלק לסרטון קמפיין ויראלי, הצביע על המונה והאשים את ממשלת בנט-לפיד ביוקר המחיה. המציאות הגלובלית – פלישת רוסיה לאוקראינה שהטיסה את חבית הברנט לאזור ה-140 דולר לא עניינה אותו. המסר היה פשטני, פופוליסטי וקליט: "המחיר עולה? הממשלה אשמה. תבחרו בי, ואני אוריד אותו". ארבע שנים עברו, והנהגים בישראל עדיין מחכים למימוש ההבטחה.
והנה התהפכו היוצרות. חודש בלבד לפני הליכה לקלפיות, הממשלה הנוכחית נאלצת להיאחז בצידוקים שהיא עצמה פסלה בבוז בעבר. הפאניקה הפוליטית ברורה, והיא הובילה את שר האוצר, בצלאל סמוטריץ' לנסות לווסת באופן מלאכותי את השוק.
הפחתת מס הבלו ב-50 אגורות בחודש שעבר נועדה למטרה אחת בלבד – להחזיק את המחיר מתחת ל-8 שקלים עד יעבור זעם פוליטי. אלא ששוקי הסחורות אינם מתרגשים מסקרי מנדטים. ההתייקרות העולמית הנוכחית מחקה כמעט לחלוטין את ההטבה, ומשאירה את מדינת ישראל עם גירעון תופח, אובדן הכנסות של מיליארדי שקלים ממסים – ומחירי דלק שעדיין שוברים שיאים.
במשק פתוח ותלוי-יבוא כמו ישראל, יש גבול למה שהממשלה יכולה לעשות מול זעזועים חיצוניים. את האמת הזו ידעו כלכלנים ב-2022, ויודעים אותה גם היום. ההבדל היחיד הוא שכעת נוח לנתניהו להשתמש בכך כתירוץ. מעניין אם גם הפעם הוא ייקח מצלמה, ייסע לתחנת הדלק הקרובה ויסביר לנהגים למה המחיר על הצג מזנק לשיא של כל הזמנים.
הממשלה לא אשמה בזינוק במחיר הדלק, אבל זה היה נכון גם בבחירות הקודמות אז הצטלם נתניהו בתחנת דלק והבטיח להוריד את המחיר, כשהוא תוקף את ממשלת בנט. אנחנו עדיין מחכים
