לפני 100 שנה התיישבו בלב צפון-מערב עמק יזרעאל שתי קבוצות חלוצים: "עיינות", וכמה חודשים לאחר מכן "קבוצת השרון". הן הקימו יישוב חדש, וחמש שנים לאחר מכן, בשנת 1931, הוא קיבל את השם רמת דוד, על שמו של דייוויד לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה שבתקופת כהונתו ניתנה הצהרת בלפור.
במהלך השנים טיפחו חברי הקבוצות את הקיבוץ והרחיבו אותו, והשנה הם חוגגים 100 שנים להיווסדו. ברמת דוד חיים כיום 242 חברות וחברים, בהם תשע נשים וחמישה גברים בני יותר מ-80.
(אלעד גרשגורן)
דיתה לנגליב, בת 95, אם לשלושה ילדים, סבתא לחמישה נכדים וסבתא-רבתא לארבעה נינים, היא בת הקיבוץ הראשונה של רמת דוד. היא נולדה לחברי קבוצת "עיינות". "במשך 30 שנה עבדתי רוב הזמן בגני הילדים של הקיבוץ. בהמשך עברתי להנהלת החשבונות ולמרכולית", היא מספרת. "אני כבר 30 שנה גמלאית, ובמשך שנים התנדבתי בארכיון הקיבוץ. מעולם לא עזבתי את הקיבוץ, אחת מבנותיי המשיכה לגור בו. אני שמחה מאוד שאני חיה בקיבוץ. אני כבר בגיל שבו הכול בסדר. נולדתי לפני שהבריטים הקימו את שדה התעופה ברמת דוד, והרעש של המטוסים מחוץ לביתי כלל אינו מפריע לי".
יונה יוסיפון, בת 94, חיה בקיבוץ מאז אוגוסט 1948. "נולדתי בירושלים להורים ציונים שעלו מאנגליה. אבי עמד בראש משרד ההגירה והעלייה מטעם המנדט הבריטי. הגעתי לרמת דוד במהלך המלחמה, לאחר שנישאתי לחבר הקיבוץ אברהם (במו) יוסיפון, ובניתי את ביתי בקיבוץ", היא מספרת. היום היא אם לשלושה ילדים וסבתא לעשרות נכדים ונינים. "כל חיי עבדתי בגני הילדים. בהמשך עבדתי כמורה לעברית באולפן לעולים חדשים שפעל בקיבוץ, ולאחר מכן במטבח הקיבוץ. המשכתי לעבוד גם אחרי שיצאתי לגמלאות, כי אהבתי לעבוד ואין כמו לעבוד בקיבוץ. אני יותר אוהבת את הקיבוץ של היום, אבל מתגעגעת לקיבוץ של פעם ולכל החברות והחברים שלי שהלכו לעולמם".
דינה רבן, בת 88, נולדה בקיבוץ רמת יוחנן ועברה בגיל שנה לקיבוץ בית אלפא. "עברנו לבית אלפא על רקע אידאולוגי, משום שהוריי היו אנשי השומר הצעיר מפולין ובית אלפא השתייך לזרם שלנו", היא מספרת. "כשהייתי בת 24 נישאתי לפרופ' אבנר רבן, בן רמת דוד. הכיר בינינו בחור מבית אלפא שהיה איתו בשייטת. מאז אני חיה ברמת דוד, כבר כ-64 שנים. טוב לי כאן".
לאורך השנים עבדה רבן בתפקידים רבים בקיבוץ. "פעמיים שימשתי מזכירת הקיבוץ. הייתי מורה לעברית באולפן לעולים חדשים, אקונומית במטבח ומרכזת גיל הנעורים. תפקיד מזכירת הקיבוץ התאים לי יותר מכול. בכל מקום שעבדתי בו נתתי את כולי, עד שפרשתי בגלל מחלה לפני 16 שנים. רמת דוד עבר שינויים טובים, והוא מתאים לי מאוד. אני מרגישה שאני חיה במקום הטוב בעולם. כל ארבעת ילדיי נשארו לגור ברמת דוד, וגם חלק מנכדיי גרים כאן. אנחנו אחת המשפחות הגדולות ברמת דוד, וכשאני מסתובבת בקלנועית בשבילי הקיבוץ, אני נהנית לפגוש את הילדים והנכדים".
רינה (רינקה) שחר, בת 90, היא אם לארבעה וסבתא לעשרות נכדים ונינים. "נולדתי ברמת דוד להורים שהיו חברים באחד הגרעינים הראשונים שהקימו את הקיבוץ, וכל חיי חייתי כאן", היא מספרת. "בעלי המנוח, בן קיבוץ מזרע השכן, השתכנע לעבור לכאן. עבדתי שנים רבות בנוי, בארכיון ובמעבדות בית הספר התיכון בקיבוץ יפעת. ילדיי אינם חיים כאן. איני מתגעגעת לחיים שהיו כאן בעבר. אנחנו רגילים לרעש המטוסים, וגם הוא אינו מפריע לי. הילדים באים לבקר אותי בקביעות".
דליה לנגר רכס, בת 88, אם לארבעה ילדים וסבתא ל-12 נכדים, מספרת: "נולדתי ברמת דוד להורים חלוצים שעלו מפולין במסגרת תנועת גורדוניה. הם התחילו את דרכם בחולדה, שם נולד אחי הבכור, ולאחר מכן עברו לרמת דוד, ומאז אני חיה כאן. נישאתי לבחור צעיר שהגיע מפתח תקווה במסגרת הכשרה של עליית הנוער והתאהב בי. הייתי נערה יפה מאוד והיו לי מחזרים רבים, אך מבין כולם הוא שבה את ליבי.
"עבדתי כמעט בכל תחום אפשרי: בחינוך, עם החיילים ובאקונומיה. התנגדתי לכל השינויים שעבר הקיבוץ - מהמעבר ללינה משפחתית ועד ההפרטות והשיוך. תמיד הייתי באופוזיציה לשינויים, ואני מתגעגעת מאוד לקיבוץ של פעם. לצערי, ילדיי כבר אינם חיים כאן והם פזורים ברחבי הארץ. חסרים לי חדר האוכל והמכבסה של פעם, וחסרות לי אסיפות הקיבוץ שכולם השתתפו בהן. הנשים ברמת דוד חיות שנים רבות יותר מהגברים. אין לי הסבר מדעי לכך, ואיני מכירה תופעה כזו בקיבוצים אחרים. הנשים יודעות להסתדר לבד והגברים לא".
יונתן טל, בן 84, יליד רמת דוד והגבר השני הכי מבוגר בקיבוץ: "כמעט איש במדינה אינו יודע שיש קיבוץ בשם רמת דוד; כולם חושבים שמדובר רק בבסיס צבאי. הקיבוץ שלנו הוקם כמה שנים לפני הבסיס. אנחנו עדיין זוכרים את ה'כלניות' (הכינוי שדבק בחיילים הבריטים) שהסתובבו בקיבוץ, משום שהכניסה לבסיס עברה אז דרכו. בסמוך לקיבוץ הייתה עמדה של תותח נ"מ בריטי, ומטוסים מצריים שתקפו את הבסיס פגעו כמה פעמים במטוסים בריטיים".
שלומית שיחור רייכמן, ראשת המועצה האזורית עמק יזרעאל, הוסיפה: "מאה שנה הן הרבה יותר מנקודת זמן; הן מספרות סיפור של דורות, של חלוצות וחלוצים שעלו לקרקע, עיבדו אותה, בנו בית והקימו קהילה למופת. קהילת רמת דוד ממשיכה לפתח, לחדש ולכתוב את הפרקים הבאים בסיפורו של המקום. סיפורה של רמת דוד נמצא בשדות, ברפת, במטעים ובמפעל, אך יותר מכול הוא נמצא באנשים. חוזקה הגדול של רמת דוד טמון בערבות ההדדית ובקהילה השורשית והערכית".
