במלאת שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר וסמוך לבחירות לכנסת, מתרבים הסימנים שהדמוקרטיה הישראלית השברירית והמוכה נמצאת אולי קרוב למה שניתן להגדיר "רגע מכונן". החמצנו רגע היסטורי כזה בשנת 1949, כאשר ראש הממשלה דוד בן-גוריון החליט להפוך את האספה המכוננת שנבחרה בבחירות של ינואר 1949 לבית נבחרים - הכנסת. מאז ועד עצם היום הזה, הדמוקרטיה הישראלית לוקה במצב אנומלי שבית המחוקקים שלנו הוא גם אספה מכוננת. על רקע המשברים שאנחנו חווים כיום, ולנוכח חדירת המושג "חוקה" לשיח הפוליטי, חובה עלינו לנהוג בזהירות ובשום שכל ולא להתפשר על החלופה האחת שאולי תתאפשר - להתחיל בתהליך חוקתי שתכליתו חוקה שלמה למדינת ישראל.
במאמרו של פרופ' ידידיה שטרן בעיתון "ידיעות אחרונות" (28.9), הוא אינו מרפה מהונאת "החוקה הרזה" (גילוי נאות: שטרן היה סגני במכון הישראלי לדמוקרטיה במשך שנים ארוכות ושותף מלא לניסוח החוקה בהסכמה בהנהגת הנשיא מאיר שמגר). אסור לנו ליפול לפח היקוש הזה. למשבר העמוק בדמוקרטיה הישראלית כיום שני פנים, ואף לא לאחד מהם "חוקה רזה" איננה מזור.
המציאות שבה אלפי אזרחים משרתים מאות ימים במילואים אל מול אלפי אחרים המשתמטים מן הנשיאה בעול שירות הביטחון, מציאות המהדהדת את הטענה המזוויעה שישראלים מחוללים טיהור אתני בשטחים, מציאות שבה ציבורים לא יהודיים נוטלים בהצלחה חלק משמעותי בתחומי מערכת הבריאות באופן דיספרופורציוני לחלקם באוכלוסייה וזוכים להפניית עורף רוויה בניואנסים גזעניים, מציאות פוליטית אשר ניטלה ממנה מידת האמון למנהיגיה הדרושה לשם הבטחת המשכיותה של הדמוקרטיה, מציאות שהתרבו בה המקורות לחולשה קיצונית של הרשות המחוקקת עד כדי מחיקתה של זו כרשות אפקטיבית, מציאות שבה בולטת הדומיננטיות של הרשות המבצעת ומעמיקה פגיעותם של הרשות השופטת ושל שומרי הסף, מציאות שבה ישראל מוקעת על ידי מי שהיו ידידיה במשפחת העמים.
אלה הם מקצת סימניו של שבר עמוק בתרבות הפוליטית והוא משליך על הפן הנורמטיבי. ייתכן, רק ייתכן, שהשבר העמוק הזה מקפל בתוכו הזדמנות היסטורית לתיקון. על כן יש להדגיש: ליבת חוקה, באשר היא חוקה, היא מצרף של עקרונות יסוד המנחים את ההתנהלות של קולקטיב דמוקרטי והיא מנוסחת בדרך כלל במגילת זכויות. מגילת הזכויות, הנעדרת מן הסיסמאות הרווחות בשיח הבחירות כיום, ובראש וראשונה מתוכנית "החוקה הרזה", אמורה לקבע את הזכויות ואת החירויות של אזרחי המדינה, שבעבורם נחקקת החוקה. מגילת הזכויות היא ליבת הדמוקרטיה והיא המעצבת את אופייה. הדמוקרטיה בתור שכזו, נגזרת מעקרונותיה ותכניה של מגילת זכויות.
צוות ה"חוקה בהסכמה", בהנחיית הנשיא מאיר שמגר, ניסח הצעה מפורטת של מגילת זכויות, המושתתת על בחינה משווה של יותר מ-30 חוקות. ההצעה אף נדונה בוועדת החוקה של הכנסת בראשות פרופ' מנחם בן ששון, ובחנו אותה מומחים רבים מחו"ל ומכל האוניברסיטאות בישראל. חוקה, כל חוקה, נשענת על שלושה אדנים: האחד, המגדיר את הזהות של הקולקטיב שבעבורו נכתבת החוקה, ובמקרה הישראלי - היותה יהודית ודמוקרטית. האדן השני והעיקרי הוא מגילת זכויות, המבוססת על עקרונות ליברליים, שהם התשתית של הדמוקרטיה. האדן השלישי הוא הקווים המנחים לפרשנות של החוקה לאורך זמן. מובילי הפרויקט "חוקה למולדת" של התנועה לאיכות השלטון, יניחו מן הסתם טקסט שיהיה גם הוא ראוי לבחינה זהירה.
בשונה ממצע פוליטי של מפלגות, מסמך חוקתי נועד לשרת את הדמוקרטיה למשך דורות. על כן יש להעמיד כחלק מרכזי מהשיח החוקתי המתפתח בישראל את סוגיית הפרוצדורה: מה יהיה האופן של קבלת החוקה ואשרורה. יש לחתור לכך שעקרונות חוקתיים לא יתקבלו ברוב קואליציוני רגיל. העוסקים במלאכת הניסוח של עקרונות כאלה חייבים להיות יצירתיים ולהניח חלופות לאשרורה של החוקה. החלטה של הכנסת, ובמקרה זה אפילו ברוב קואליציוני רגיל, לכונן אסיפה מכוננת נפרדת ממנה, היא דוגמה אחת. משאל עם היא דוגמה נוספת. וניתן לחשוב ולפתח הצעות נוספות. אל לנו לאפשר החמצה של הזדמנות היסטורית; אל לנו להתפשר.
ד"ר כרמון הקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה והיה נשיאו הראשון.
