"אבא, אני אוהב אותך". אלה המילים הראשונות שגיא אילוז אמר לאביו, מישל, כשהצליח להגיע אליו בטלפון בבוקר 7 באוקטובר. "מה קרה? איפה אתה, גיאצ'וק?" שאל מישל. "אני אוהב אותך מאוד אבא".
"מה קרה, גיא?"
"הרגו את אלון. אני מתחבא בעץ. ירו בי, חטפתי כדור. אני שוכב פצוע, מדמם על הרצפה. ארבעה מתו לי בידיים, ארבעה. אבא, אני רק רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך".
"גיא, אל תיפרד מאיתנו. חכה איתי שנייה על הקו".
כשצלצל הטלפון באותו בוקר, מישל עוד לא הבין את ממדי האסון. על הצג הופיעה שיחה חסויה. מהצד השני הייתה מוקדנית מד"א שביקשה לצרף את בנו לשיחת ועידה. גיא ברח ממסיבת הנובה, נפצע מירי והסתתר בין העצים סמוך לכביש 232. הטלפון האישי שלו נשאר ברכב, והוא השתמש בטלפון של חברו אלון ורבר ז"ל בשיחות חירום כדי להזעיק עזרה.
במשך קרוב לשעה, מספר מישל, גיא ביצע שבע שיחות לגורמי החירום והביטחון. גם כשהיה פצוע, הוא ניסה להסביר איפה הוא נמצא ולבקש שיגיעו אליו. באחת השיחות אמר: "אני גם לא מבין למה אתם לא באים להציל אותי. אני רואה פה גם רכבים של צה"ל, אני שומע פה מסוקים. למה אתם לא באים להציל אותי?"
השיחה נקטעה בקולות ירי. מישל היה משוכנע שבנו נהרג, ויצא לשטח לחפש אותו. רק בהמשך התברר שגיא נחטף לעזה בעודו בחיים. לפי עדותה של מיה רגב, שפגשה אותו בשבי, הוא היה פצוע ואושפז בבית חולים בעזה. לאחר 57 ימים של אי ודאות, היא סיפרה למשפחה כי גיא איננו בחיים.
יש עוד משפט שמישל חזר אליו מאז. "הוא אמר לי: 'אבא, תמסור את אהבתי לאמא שלי, ותמסור את אהבתי לאחות שלי מאיה ולאח שלי אורי'. היום אני יודע שהוא בעצם נפרד מכולם. גיא לא הלך מהעולם לפני שהוא הספיק להגיד את המילים האחרונות והחשובות לו ביותר. לפחות בדבר הזה הייתה לי איזושהי נחמה".
"אבא, אני אוהב אותך"; "אמא, יורים בכביש שאני נמצאת בו"; "רק רציתי להגיד שאני אוהב אותך, אם יקרה משהו". לאורך בוקר 7 באוקטובר הורים קיבלו שיחות טלפון מהילדים שלהם. הם ניסו להרגיע, לתת הוראות, להבטיח שהכל יהיה בסדר.
הם לא ידעו שאלה יהיו המילים האחרונות שישמעו מהם. שלוש שנים אחרי, ההקלטות נשארו: הקול, הפחד, וגם המשפטים שההורים היו רוצים לומר אחרת.
