החלטת רשת לשדר את הסרט "התעוררות", שמתעד את המחאה נגד ה"רפורמה" במערכת המשפט מבעד לעיניהם של כמה פעילים ופעילות בולטים, אינה מובנת מאליה. לפי פרסומים, כמה סינמטקים ומתנ"סים סירבו להקרינו, כי הרי עונת הקרנפים בעיצומה. עם זאת, קשה גם שלא לשים לב למרחק הביטחון שנלקח: שיבוץ בחול המועד, שעת שידור לילית למדי, מעט מאוד קידום ביחס ליכולות של ערוץ מסחרי. הנוסחה מהדהדת את החלביות שהפגין השבוע הבעלים החדש של הערוץ, אסף רפפורט, בריאיון לרוני קובן: קריצה לפה וקריצה לשם, ואולי בשני הצדדים לא יחשבו שאתה פוזל.
בורח מהפילים שבחדר. "התעוררות"
(ללא)
"התעוררות" משתייך לז'אנר שבו לא מסובך להבין (כלומר צריך רק להקשיב לקריינות הדידקטית של מיקי חיימוביץ') את עמדת היוצרים (יובל ליאון, יואב לשם ונועם פנחס), את מטרת המסמך ואיזה מכשולים הוא מוכן לעקוף למען הגשמתה. הסגנון מעט יותר מתוחכם מהפמפלט הקלאסי, שכן המשתתפים נדרשים להתייחס לכמה נושאים רגישים: ההכרזה על "הפסקת התנדבות", דחיקת הכיבוש מהמאבק שהתיימר להציל את הדמוקרטיה, הרפיון אחרי 7 באוקטובר שסייע לממשלה לשרוד את ההלם הראשוני והמבוכה מול ההרס בעזה. למרבה הצער, הצפת הסוגיות לא מחלצת תשובות מספקות וגם לא רעב בלתי נשלט לקבל אותן.
מצד שני, על ההיבטים הללו לפחות ניתן לסמן וי, גם אם באמצעות עיפרון נטול חוד. נקודות רלוונטיות אחרות נשכחו או הוצגו כתורה מסיני: למשל הקביעה שהמחאה לא הייתה "עניין של ימין ושמאל", כשברקע נראים כמה מוחים עם כיפות סרוגות ומוחות עם מטפחות. כי למה לנהל דיון רציני על המחאה והציונות הדתית, מגזר שאף אדם סביר לא יכול להאשים בהיעדר תרומה וחוסר נכונות להקריב (ולכן רובו סלד מהקריאה "להפסיק התנדבות"), כשאפשר להסתפק בדמגוגיה.
בכלל, היומרה הבומבסטית של חלק מהדמויות בסרט נשמעת לעתים כמו תמונת מראה של התעוזה הפופוליסטית, שמכתירה את עצמה בתור קולו של "העם". בפועל, גם כשהמחאה הגיעה למספרים מרשימים בשטח ובסקרי דעת קהל, היא לא התמודדה עם הפיל שבחדר: היו ונותרו המונים בציבור שפשוט לא רוצים "דמוקרטיה" כפי שאנשי המחאה תופסים אותה. הם שמעו על סגולות הברוקולי אך עדיין מעדיפים בשר אדום, מכל מיני סיבות. גם המחדל החמור בתולדות המדינה וספיחיו המבחילים - פרשות "הבילד", "קטארגייט" וכד' - לא שכנע אותם. להיפך: המחאה הובסה על ידי גישת "יחד ננצח", השלטון השלים כהונה מלאה ובסקרי הבחירות אין רוב להחלפת נתניהו ללא המפלגות הערביות, צעד שמרתיע רבים ורבות מהבוחרים היהודים.
העיוורון הנ"ל מודגם באופן אירוני להפליא באחת מסצנות הסיום של הסרט, שם מדובר על יוזמה למנוע את "גניבת הבחירות", בזמן שכרגע לא נראה שהשלטון זקוק לכך: הייתה "התעוררות" וקמנו אתמול בבוקר.
