בקיץ, במהלך הגביע העולמי, טסתי למדיירה כדי לאסוף חומרים על עיר הולדתו של כריסטיאנו רונאלדו. ביקרתי במגרש שבו התחיל לשחק כדורגל, הנהר שבו כמעט טבע כילד. דיברתי עם חברי ילדות, עם מכרים ושכנים של המשפחה, עם מורות, עם נזירות שלימדו אותו בכיתות א'-ג', עם מאמנים מהמועדון הראשון שלו.
ראיתי עם ההמונים בכיכר המרכזית את הדרמה בשלב 32 הגדולות, כשפורטוגל ניצחה את קרואטיה 1:2. דיברתי לאחר מכן עם בחור מקומי. ליבו היה רחב משמחה, ובטנו מלאה מבירה. "אין בעולם", הוא אמר לי, "מישהו שהוא יותר פטריוטי מרונאלדו, מישהו שאוהב את פורטוגל יותר ממנו. אין דבר בעולם שרונאלדו אוהב כמו את החולצה הלאומית, ובגלל זה אני בטוח שהוא יישאר איתנו עוד ארבע שנים, עד שנארח את המונדיאל".
(PATRICIA DE MELO MOREIRA, AFP)
רונאלדו, 41, אכן הוביל כקפטן את הנבחרת נגד וויילס, המשחק הראשון בחלון הנוכחי בליגת האומות. במשחק השני, שבו פורטוגל ניצחה בנורווגיה, הוא לא שותף כלל. בפגישה לאחר המשחק, בנוכחות נשיא ההתאחדות, המאמן ז'ורזה ז'סוס (שהחליף את רוברטו מרטינס אחרי המונדיאל) ורונאלדו עצמו, התנצל המאמן בפני הכוכב והודה שהיו אלה זו טעות וחוסר כבוד כלפיו לתת לו להתחמם במשך חצי שעה מבלי לשחק. לפי עיתונאי הספורט הספרדי אדו אגירה, הנחשב למקורב של רונאלדו ומשמש לעיתים כשופר שלו, ז'סוס הבטיח לרונאלדו כי גם יתנצל בפניו ציבורית.
אבל ז'סוס (72) לא התנצל על כלום. מבחינתו לא היה שום סיפור. רונאלדו עבורו הוא עוד שחקן בסגל. "אני יכול להבטיח מה שאני רוצה", אמר המאמן השבוע, "אמרתי לו שהוא על הספסל ואם אצטרך אותו ל-30 דקות, הוא ישחק. שום שחקן לא ישנה את דעתי. לא הוא, לא נשיא ההתאחדות ולא אף אחד בכדורגל".
רונאלדו נעלב מהדברים. הוא דיבר על תחושה של בגידה, ולפני המשחק בדנמרק (הסתיים לאחר סגירת הגיליון) עזב את המחנה במטוס פרטי. על פי הדיווח ב"מארקה", המאמן ונשיא ההתאחדות הגיעו לנמל התעופה בקופנהגן כדי לדבר על ליבו, אך נכשלו. "בבוא הזמן אני אסביר לציבור הפורטוגלי את הסיבות לעזיבתי את הנבחרת, שתמיד הקדשתי את כולי אליה", כתב רונאלדו באינסטגרם. רפאל לאאו קיבל במקומו את החולצה מספר 7. זה קרה אמנם מסיבות טכניות (אופ"א מחייבת להשתמש בכל מספרי החולצות מ-1 ועד 26), אבל קשה להימנע מההרגשה שמדובר במטאפורה, וכי רונאלדו סיים עם הנבחרת – ולרוע המזל, מדובר בגירושין מכוערים במיוחד.
80 אחוז נגד הכוכב
רונאלדו הפך את החולצה הזו למותג. CR7. לראות מישהו אחר בנבחרת פורטוגל עם הספרה הזו, זה סוג של פאטה מורגנה. כולם ידעו שזה הולך לקראת הסוף, אבל אף אחד לא רצה שזה ייגמר ככה.
השיח סביב רונאלדו והנבחרת מתמשך כבר שש שנים לפחות. יש מי שאומרים שהוא צריך ללכת, שהוא נטל על הנבחרת. מחנה רונאלדו טוען שעדיין מדובר באחד השחקנים הכי טובים בעולם, שהוא נתן מספיק לנבחרת והרוויח ביושר את הזכות לבחור מתי ללכת. הוויכוחים הללו העלו טון לאחר המשחק נגד נורווגיה – בו פורטוגל ניצחה – אבל מאז הנטישה, הדיון הציבורי בפורטוגל קיבל נרטיב אחר: נדמה ששקעה ההבנה שרונאלדו והנבחרת כבר לא.
כולם היו בטוחים שזה נגמר אחרי ההפסד לספרד בשמינית גמר המונדיאל, טורניר שבו רונאלדו קיבל קרדיט בלתי נגמר ובלתי מוצדק. בפורטוגל האמינו שרונאלדו יוזמן לעוד משחק אחד, משחק הפרידה, אבל כשז'סוס, מאמנו לשעבר של רונאלדו באל-נאסר, הודיע על הסגל לקראת ליגת האומות (פורטוגל היא מחזיקת הגביע), רונאלדו היה בפנים.
לפי העיתונות הפורטוגלית, ז'סוס הבטיח לרונאלדו שיפתח במשחקי הבית נגד וויילס ונורווגיה. "אם אני צריך לשבת על הספסל, אקבל את זה", אמר רונאלדו, "ואין לי שום בעיה אם לא יכניסו אותי". אבל אז הגיעה פרשת החימום בנורווגיה. עימות כזה עלה למאמנים אחרים במשרתם. ז'סוס נמצא במקום וגיל שבו הדברים הללו לא מזיזים לו. גם לא הדיווחים שראש ממשלת פורטוגל בעצמו כבר התקשר לרונאלדו לברר מה קורה.
"אנחנו הפורטוגלים קנאים, מתנשאים ובורים", זעמה אחותו של רונאלדו, "מגיע לנו לחזור לבינוניות שבה היינו שרויים לפני עידן כריסטיאנו רונאלדו. תודה על הכל, CR7! הגיע לך יותר מזה". דעת הציבור בפורטוגל נוטה לא להסכים איתה: 80 אחוזים מהציבור מאמינים שהוא אשם בסיטואציה וכי האקטים שלו מהווים למעשה בגידה במורשת של עצמו.
כשהייתי בקיץ במדיירה, דיברתי עם עיתונאי מקומי שהיה גם סוכן ספורט בעברו וליווה את רונאלדו כשעבר מהאי לליסבון בגיל מאוד צעיר. "אין דבר שרונאלדו אוהב יותר מאשר את פורטוגל, את מדי הנבחרת ואת הדגל הלאומי", הוא אמר לי, "חוץ מדבר אחד: את עצמו".
