פיטר האמיל מעולם לא עשה מוזיקה קלה לעיכול, ואין לו תוכנית להשתנות רגע לפני שיחגוג יום הולדת 78. לאורך קריירה שנמשכת יותר מ-55 שנה הוא היה האדם שידע כיצד להפוך אי-שקט ומחשבות לא נוחות לרוק שלא התחנף למאזין. בימיו בלהקת הפרוג ואן דר גראף ג'נרייטור, האמיל עשה זאת בקנה מידה כמעט תזמורתי, ובאלבומי הסולו הגדולים שלו – ובראשם The Silent Corner and the Empty Stage ו-Over – הוא ידע להפוך את אותם נושאים ליצירה אישית יותר. ב-Tears in Time, אלבומו החדש והמומלץ, האמיל כבר מתבונן בהם מנקודה אחרת.
עטיפת האלבום של האמיל
האלבום עוסק בזיכרון, אובדן, מלחמה וגם הזדקנות, אך האמיל אינו הופך את גילו הנוכחי לנושא. בשיר השלישי כאן, Heavy Weather, הוא מתייחס למצב העולם, בעוד ש-(Red Flags (In The Sunset מחזיר אותו לרוק יותר ישיר ורזה. And When He Ran, שנכתב בעקבות המוות של כלבו, הוא מהרגעים הכי אישיים באלבום, שכל מי שגידל פעם את ידידו הטוב של האדם יתחבר אליו.
מי שזוכר את האמיל מיצירות המופת שלו מהסבנטיז, יגלה שב-Tears in Time המוזיקאי הוותיק, שגם ביקר אצלנו כמה פעמים, לא מנסה להרשים את המאזין, אלא לתאר בפניו תמונת מצב. העובדה שחלק מהשירים שכאן החלו להיווצר עוד ב-1991, מעניקה לאלבום פרספקטיבה נוספת.
ואם ההאזנה הזו תעשה חשק לעוד, המשיכו מכאן לקופסה A Headlong Stretch, שיצאה לפני כחצי שנה, וכוללת את ארבעת אלבומי Fie! שהאמיל יצר בשנים 1992-1996. גם הם אינם קלים, אבל הם מציעים תגמול גבוה למי שיתמסר.
