על פיסת קרטון של אריזת קורנפלקס כתב מקסים אנטיס את מה שיהפוך לצוואתו.
ב-2 באפריל 2026 ציינה לריסה אנטיס את יום הולדתה. בנה הצעיר מקסים, לוחם בסיירת נח"ל, היה אז בלבנון וידע שלא יוכל להגיע. הוא ביקש מאחותו ג'ניה לקנות לה זר פרחים בשמו והפקיד בידיו של חבר שיצא הביתה פתק ובו נוסח הברכה שתצורף אליו: "אמא המון מזל טוב עד 120. מאחל לך בריאות, אהבה, אושר ואת כל הטוב שבעולם. אני אוהב אותך המון המון, גם מלבנון".
יום לאחר שכתב את הפתק נפל מקסים בהיתקלות עם מחבלים.
"מקסים נהרג ב-30 במרץ 2026, שלושה ימים לפני יום ההולדת של אשתי", מספר אביו, לאוניד. "ישבנו באוהל האבלים ופתאום אדי וג'ניה, אחיו ואחותו, קראו לנו לצאת החוצה. ואנחנו רואים את כולם עומדים במעגל, באמצע עוגת יום הולדת, ואומרים ללריסה מזל טוב, ונותנים לה זר פרחים. בדיוק כמו שמקסים ביקש במכתב. הוא רצה שנמשיך לחיות ושלאמא יהיה שמח".
לריסה ולאוניד נכנסו למעגל השכול לפני כחצי שנה. דבורה ואלעד סעדון נמצאים בתוכו כבר שלוש שנים. בנם הבכור, סמ"ר הַלֵּל סעדון ז"ל, נפל בקרב הגבורה במוצב סופה בבוקר 7 באוקטובר. גם הוא היה לוחם בסיירת נח"ל. במפגש בין שני הזוגות שאלתי אותם אם שמחה היא בכלל אופציה אצל הורים שכולים.
"זה לא יכול להיות אחרת", אמרה דבורה, "שלושה חודשים אחרי שהלל נהרג הייתה בר מצווה לבן הרביעי שלנו, סהר. התלבטנו, ובסוף חגגנו לפי התוכנית. אמרנו לו: 'אנחנו נשמח בבר המצווה שלך, ואנחנו גם נבכה ונדבר על הלל'. זה שאנחנו ממשיכים לחיות בטוב ושמחים בילדים האחרים שלנו, נותן הרבה יותר משמעות להקרבה שלו.
"אני אומרת את זה גם לחבריו: הרי בשביל מה הוא רץ קדימה? בשביל להגן עליכם; שתמשיכו לחיות ולהגשים את עצמכם ולהיות מאושרים. רק החודש היינו בשתי חתונות של חברים שלו מהתיכון. הם הזכירו את הלל מתחת לחופה, ומשמח אותי לראות שהלל נשאר חלק מהחיים של חבריו. הם אפילו שולחים לנו תמונות עם סטיקרים שלו מטיולים בעולם".
"גם חברים של לאוניד", אומרת לריסה. "הם לוקחים דגלים ומדבקות שלו לכל מקום. כשאני באה לבית העלמין אני אומרת: 'מקסים, כבר היית בכל העולם'".
קרב בלימה הרואי
מקסים, בן לעולים ותיקים מאוקראינה, גדל בבת ים. הלל גדל באלעזר ולמד בכפר הנוער נווה שריה שבבקעת הירדן. "הקימו שם חוות סוסים והלל התחיל ללמוד לרכב והתאהב בעולם הזה", מספרת אמו. "הוא השתתף בתחרויות, למד לאלף והדריך רכיבה. אחרי הצבא תכנן לטוס לחווה בטקסס, להפוך לבוקר אמיתי ולחזור לחווה בגולן. הוא היה קאובוי בנשמה. כשנפל, הייתה לו בכיס בנדנה של בוקרים. אחרי נפילתו יצאנו למיזם גדול של שדרוג החווה והיא נקראת היום על שמו, חוות הלל".
סמ"ר מקסים אנטיס ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
הלל התגייס לסיירת נח"ל בנובמבר 2021 ושובץ בפלוגת העורב. באוגוסט 23' החלה הסיירת לתפוס את הגזרה הדרומית ביותר של גבול עזה. "הם התלוננו שזה קו משעמם: אנחנו שומרים רק על חול וחול ולא עושים כלום", מספרת דבורה.
בבוקר 7 באוקטובר הסתערו עשרות מחבלים על מוצב סופה. הלל, עם מפקד הצוות ולוחמים נוספים, ניהל קרב בלימה הרואי, אך בסופו של דבר הצליחו הנוח'בות לחדור למתחם, והלוחמים קיבלו פקודה להתבצר בחדר האוכל. בשבע וחצי בבוקר, בעת שהגן על מבואת הכניסה, הלל נהרג.
16 מלוחמי סיירת נח"ל נפלו באותו יום ובהם מפקד היחידה, סא"ל יהונתן (ברנש) צור ז"ל ומפקד הפלוגה של הלל, רס"ן רועי צ'אפל ז"ל.
"ברגע ששמענו מה קורה בגבול עזה, הרמנו לו טלפון", מספר אלעד. "הוא לא ענה. בדיעבד אנחנו יודעים שהוא כבר לא היה בחיים. ביום ראשון, בשעות אחר הצהריים, אחד החבר'ה שנפצעו התקשר וסיפר לנו שהלל נהרג".
רק ביום שני הגיעו המודיעים אל בית משפחת סעדון. "החבר הזה עשה איתנו חסד גדול כי חסך מאיתנו עוד 24 שעות של חוסר ודאות", אומרת דבורה.
לצד ההורים, הסבים, סבא-רבא וסבתא-רבתא והאחים תמיר, נבו, סהר ואוראל, הותיר אחריו הלל בת זוג, אליאורה. ב-29 ביוני 2025 היא הפכה לאחות שכולה: אחיה, סמל ישראל נתן רוזנפלד ז"ל, נפל בקרב בג'באליה.
בני 21 לנצח
כשהלל נהרג, מקסים היה נער לפני גיוס. באפריל 2024 התגייס לסיירת נח"ל. "בפעם האחרונה שהיה בבית הוא סיפר שהם עומדים להיכנס ללבנון", נזכר לאוניד, שעונד את הדסקית של בנו. "אמרתי לו: אל תהיה גיבור. תשמור על עצמך. הוא אמר: 'אל תדאג, אבא. אתה חושב שאני לא רוצה משפחה, ילדים? אל תדאג, יהיו לכם נכדים ממני".
אבל מקסים לא שמע בקול אביו. ב-30 במרץ השנה, בכפר בית ליף שבגזרה המערבית, הוא נהרג במהלך ניסיון לחלץ חבר פצוע. בהיתקלות נפלו גם מפקד הצוות, סרן נועם מדמוני, סמ"ר גלעד הראל וסמ"ר בן כהן זכרם לברכה.
סמ"ר הַלֵּל סעדון ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
זה היה בעיצומה של המערכה עם איראן. "הייתה אזעקה וכולנו ירדנו לקומה מינוס 1", מספרת לריסה. "ואז אחת השכנות מסתכלת בטלפון ואומרת שהיה אירוע רב-נפגעים בלבנון. עלינו הביתה, פתחנו טלוויזיה – ולא אומרים כלום. משש בערב עד 11 בלילה ישבנו מול הטלוויזיה. אנחנו גרים בקומה 9, ופתאום שומעים את המעלית עולה ועוצרת בקומה שלנו. ואנשים יוצאים מתוכה. ואני מרגישה שהם עומדים מול הדלת. ואחרי דקה..." היא פורצת בבכי.
"דופקים בדלת", ממשיך לאוניד.
לריסה: "ואני אומרת לו, 'אל תפתח'. והם דופקים שוב. והוא פותח. ושלושה קצינים עומדים בדלת. ולאוניד אומר להם: 'תגידו לי רק דבר אחד: הוא בחיים?'".
"ואז הם אמרו שמקסים נהרג", מספר לאוניד, וקולו נשבר.
בן 21 היה מקסים בנופלו. גם הלל. "כשהלל נולד", מספרת אמו, "הוא נחנק מחבל הטבור ולא נשם. הוא היה מחובר למכונת הנשמה הרבה שעות. זה חצי נס שהוא חי. ובאזכרה של השנה לנפילתו תפסה אותי המחשבה שאולי הוא בכלל לא היה אמור לחיות. והחליט מי שהחליט שהוא יחיה. ונתן לו מראש 21 שנים. כך שהרווחתי 21 שנים אתו. ואני נאחזת בזה".
