מכירים את הקטעים האלה בחיים שאתם מבצעים פעולה מסוימת, ועוד לפני שהשלמתם אותה אתם כבר יודעים שמדובר בטעות? אתם יודעים, כמו להתקשר לאקסית הרבה אחרי שזה נגמר, או לתקוע באמצע הלילה ג'אנק פוד שתופעות הלוואי שלו ילוו אתכם עוד לפחות יומיים קדימה. או, למשל, להגיע עם ציפיות למשהו חיובי מקמפיין של נבחרת ישראל. אז זהו, שלפחות בהתחלה, זה הרגיש כאילו אוהדי הכדורגל בישראל התבגרו מעט, וכבר למדו שלא לצפות ליותר מדי. באופן די נדיר, הזימונים לסגל לטובת ארבעת המפגשים לא ממש הצליחו להוציא אמוציות מאף אחד, ולשם שינוי נדמה שהפעם פסחנו על הריטואל המתיש של "איך ההוא לא זומן למרות שהצטיין בליגה מול בני סכנין", או "למה כן שוב זימנו את ההוא שלא השלים 90 דקות מאז שפרצה הקורונה בערך".
במילים אחרות, בדעת צלולה ועם ציפיות ברצפה, עם ישראל הצטרף לסיבוב הזה של ליגת האומות עם תקווה קטנה וצנועה שיהיה עוד משהו להעביר איתו את סבב החגים הזה.
אבל אז הגויים החליטו לתבל לנו את כל האירוע. האוסטרים, האירים והקוסוברים החליטו ליצוק לתוך השבועיים האלה הרבה יותר מדי רגש, עצבים ופוליטיקה מסריחה. זה התחיל מהשופט נגד אוסטריה שהחליט כי במשמרת שלו אף אחד לא ימציא שימושים נוספים לדגלי קרן, ונמשך עם צמד בדקות הסיום שהוציא את כל האוויר מתוצאה שכבר התכתבה עם המסגור של "תיקו הירואי".
ואז הגיע המשחק מול אירלנד, ולראשונה מאז ההפסד המינימלי ההוא בברנקייה – רמת העניין בתכולי המדים כמעט הרקיעה שחקים. לא בזכות האפשרות לשפר את מצבנו בטבלת הבית שאיש ממילא לא מבין איך היא עובדת ולאן היא מובילה. לא בזכות הסקרנות לגלות איך אנחנו נראים עם 11 שחקנים על המגרש עד הסוף. אך ורק בזכות ההתנהלות המחפירה של הנבחרת האירית והפופוליסט הדלוח שמאמן אותה.
לראשונה מזה שנים, נבחרת ישראל קיבלה הזדמנות לשחק על משהו ממשי, גם אם הוא לא בהכרח נמדד בנקודות. לחצוב את שמה בספר דברי הימים של הספורט הישראלי, בתקופה הקשה ביותר שלו מאז קום המדינה, וכדי לעשות את זה שחקניה אפילו לא היו חייבים להיות טובים במיוחד. רק להיות כועסים וגאים כמו כל הישראלים שצפו בהם מהבית.
על המשחק ההוא כבר נכתב מספיק, אבל בעיניי הוא הכתיב את כל הקמפיין הזה, וממילא אחריו שוב חזרנו לאבד עניין. התוצאה האמיתית שלו לא הייתה 3:0, אלא הכרה באמת מטרידה במיוחד. כי את זה שאנחנו לא ממש טובים בכדורגל כבר הבנו מזמן. פשוט תמיד הערכנו שנוכל לצמצם את הפערים אם לפחות נרצה יותר מהיריבה, בטח כשזאת אחת שממש מגיע לה שננסה. אז כן, אני יודע שיש עוד שני משחקים בבית הזה. להגיע אליהם עם ציפיות נשמע מומלץ כרגע כמו פיתה עם הכל בשתיים בלילה.
את זה שאנחנו לא ממש טובים בכדורגל כבר הבנו מזמן. פשוט תמיד הערכנו שנוכל לצמצם את הפערים אם לפחות נרצה יותר מהיריבה, בטח כשזאת אחת שממש מגיע לה שננסה. אז כן, אני יודע שיש עוד שני משחקים בבית הזה. להגיע אליהם עם ציפיות נשמע מומלץ כמו פיתה עם הכל בשתיים בלילה
