יש משהו כמעט אכזרי בכך שאהרון סורקין נאלץ להתחרות כאן באהרון סורקין. לפני 16 שנה התסריטאי המיתולוגי כתב את "הרשת החברתית" בבימוי דייויד פינצ'ר, סרט שהפך סכסוך עסקי בין חנוני מחשבים לטרגדיה על חברות, אגו ובדידות, ובדרך התנבא כמעט במקרה על העולם שפייסבוק תיצור. עכשיו גדול הכותבים בהוליווד חוזר לפייסבוק בסרט המשך, והפעם גם מביים. וזו בעיה. הכל במועד ב' מרגיש סוג ב': המשחק, הבימוי ואפילו התסריט.
ג'רמי סטרונג החליף את ג'סי אייזנברג בתפקיד צוקרברג המבוגר והמבודד עוד יותר. זה לא שינוי לטובה. אלא שצוקרברג הוא הפעם דמות משנה, מלך אכזר שמגן על ממלכתו. במרכז נמצאת פרנסס האוגן (מייקי מדיסון, זוכת האוסקר על "אנורה"), עובדת פייסבוק שהדליפה ב-2021 מסמכים פנימיים ל"וול סטריט ג'ורנל" והעידה בקונגרס. ו... זהו בערך.
כוכבי הסרט בפרמיירה
(DIMITRIOS KAMBOURIS, AFP)
סורקין הוא המאסטר בהפיכת חומר עסקי אפור לדרמה, מ"מאניבול" ועד "סטיב ג'ובס". אלא שכאן אין כמעט קונפליקט אמיתי. מבחינתו פייסבוק היא השטן וצוקרברג הוא לוציפר, שבגלל בצע כסף הובילו את העולם להקצנה פוליטית, בריונות והתבהמות. עמדה לגיטימית, אבל דרמה זקוקה גם לספק ולמורכבות. סורקין סוגר בסרט חשבון עם מתנגדי חיסונים ותומכי טראמפ ומציג את פייסבוק כמכונה שמקדמת זעם ומטמטמת מיליונים. הדברים מנוסחים היטב, אבל זו הרצאה, ואחת מטיפנית במיוחד.
זו היצירה החלשה ביותר של סורקין בתת-הז'אנר שהוא עצמו המציא. ואפילו אם פינצ'ר היה יושב שוב בכס הבמאי, ספק אם היה מצליח להפוך את התסריט הזה למשהו מבריק וזכיר.
