7 באוקטובר היה אמור ללמד אותנו דבר נוסף. אנחנו לא לבד בעולם. מבחינתנו זה היה אחד ממעשי הטבח החמורים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. מבחינת רבים אחרים בעולם – זו הייתה גם התקוממות פלסטינית. ועל רקע הקיפאון המוחלט בהליך המדיני, חלקים הולכים וגדלים בעולם קיבלו בהבנה, לפעמים בהצדקה, את הזוועות. הם טועים. חלקם רשעים ואנטישמים. זה היה ג'יהאד רצחני ומרושע, שאם לא ייעצר – יגיע גם אליהם. ואולי כבר מגיע.
אבל דבר אחד לא כדאי לנו לעשות. לטמון את הראש בחול. צריך להקשיב לקולות העוינים, שעולים למעלה, שכבר מובילים לסנקציות, לא כדי להצדיק. להפך. כדי להתמודד. ועם כל הכבוד למסבירים, מדאגלס מאריי ועד נטשה האוסדורף, ויש הרבה כבוד, הם נפלאים, הבעיה היא בעיקר מדיניות. רק אחר כך הסברה.
הפגנה נגד ישראל, אמסטרדם, 7.10.26 . חלומם של שונאי ישראל הוא שהממשלה הנוכחית תנצח
(Patrick Post, AP Photo/Patrick Post)
מה המדיניות? אנחנו שלושה שבועות לפני הבחירות. יש נושאים חשובים על הפרק. השתמטות. ועדת חקירה ממלכתית. בריחה מאחריות. פשיעה. אבל הסוגיה הפלסטינית כאילו לא קיימת. הראש טמון בחול. סיסמת הבחירות החדשה של הליכוד היא "ימין או פלסטין". בינגו. משום שזו בדיוק הקונספציה שגורמת למדינות המערב לבחור בפלסטין. הולנד, אירלנד, בלגיה, ספרד ובריטניה מתחילות לממש צעדים לצורך הטלת סנקציות על ישראל.
מי שחושב שזה יישאר רק בתחומי הצד השני של הקו הירוק – חולם בהקיץ. בנקים מאפשרים פעילות כלכלית לעסקים באזורי תעשייה? אז גם הם על הכוונת. הקונגרס האמריקאי עומד לשנות את פניו. הוא יעבור לשליטת הדמוקרטים. יהיו יוזמות חקיקה עוינות. יחד עם הסנקציות שכבר החלו – הן כבר משפיעות על שיתופי פעולה אקדמיים, גם בתחומים חשובים של מחקר מדעי ורפואי. וההשפעה הולכת וגדלה.
נניח לקואליציה המכהנת. היא הובילה את ישראל למפולת מדינית. ישראל היא המדינה הכי פחות אהודה בעולם. זה לא היה צריך להיות כך. העולם צבוע. בחלקו אנטישמי. אבל חלומם של שונאי ישראל הוא שהממשלה הנוכחית תנצח. משום שנכון לעכשיו, ישראל בדרך להיות דרום-אפריקה של פעם. מדינה מוחרמת ומצורעת. עוד כהונה אחת של ממשלת ימין-על-מלא ואנחנו נגיע ליעד הסופי. מה שהתחיל כיוזמות חרם של גופים שוליים ועוינים עלול להתפתח לצונאמי אדיר.
אבל היכן האופוזיציה, שאולי, בעוד שבועות אחדים, תהיה קואליציה? ליברמן פירסם אתמול תוכנית מדינית, היא ראויה להתייחסות נפרדת. אבל מה עם שתי מפלגות המרכז-ימין הגדולות של גוש השינוי? מופע הסנקציות של השבועות האחרונים הוא גם פועל יוצא של הקמת חוות, של טענות על גירוש מכפרים, של טרור יהודי ושל החלטת הממשלה על בנייה בשטח הרגיש ביותר - E1. אין צורך שנשקר לעצמנו. ההתרחבות הזאת מנוגדת להסכמים שישראל חתמה עליהם. זו הייתה ממשלת ליכוד, כבר ב-2003, שהתחייבה גם על הקפאת הבנייה וגם על פינוי מאחזים שהוקמו לאחר 2001 – ולא פינתה. הקואליציה הנוכחית מצפצפת על הסכמים קודמים. מה עם האופוזיציה?
זה יפה לדקלם "לא נקים מדינה פלסטינית". בוודאי כל עוד לחמאס יש אחיזה באוכלוסייה. וזה לא עומד להשתנות בקרוב. אבל כדי להוריד את המתח המדיני, כדי לעצור את המפולת, כדי למנוע את הפיכת ישראל לדרום-אפריקה של פעם, יש צורך באלטרנטיבה מדינית. מישהו שמע משהו?
דגל הגזל
פעילי הציונות הדתית, במבצע לילי, תלו אלף דגלי ישראל בכבישי הגליל. מדובר בהמשך לסרטון הגזעני שלהם, שבו נראים שני שחקנים, על תקן של ערבים נלעגים במיוחד, נבהלים מהתוכנית של סמוטריץ' לייהוד הגליל. זה לא שסמוטריץ' או הממשלה שבה הוא מכהן עשו משהו טוב למען הגליל. זה לא שהם שיפרו את הביטחון. זה לא שהם פתרו את בעיית הפשיעה בצפון. גדול עליהם. אבל הם חזקים בתעלולי בחירות, שהובילו להשחתת הדגלים, מן הסתם על ידי ערבים שלא התלהבו מהפרובוקציה. ואם דגל ישראל הוא סמל לשנאה ולגזענות, כפי שסמוטריץ' וחבריו מתעקשים, וכפי ששונאי ישראל טוענים – אז בביקור הבא בגליל יהיה צורך להצניע אותו. בגללך, סמוטריץ', בגללך.
בעבר כל דונם נרכש בכסף מלא. לפעמים במחירים מופקעים. זו הייתה הציונות. היא נאבקה על הקמת בית לאומי בלי לוותר על חוט שדרה מוסרי. לא נישול. לא קולוניאליזם. לא גזל. כשהצד הערבי התנגד לחלוקה, התעקש על השמדה ופתח במלחמה, הוא שילם מחיר. הנכבה.
הסוגיה הפלסטינית כאילו לא קיימת. הראש בחול. אבל מי שחושב שהסנקציות יישארו מעבר לקו הירוק – חולם בהקיץ. בנקים מאפשרים פעילות לעסקים באזורי תעשייה בגדה? גם הם על הכוונת
היום אנחנו מתמודדים עם תופעת החוליגנים, חלקם טרוריסטים, שהדגל שלהם הוא גזל ונישול. הם מתעקשים להיות בדיוק מה ששונאי ישראל אומרים עליה. וכמו התאומים שלהם מהקואליציה האדומה-ירוקה. גם הם שייכים למחנה האנטי-ציוני. רצינו אור לגויים. יש בתוכנו מי שמתעקשים על חושך ליהודים.
ויש עוד. היהדות, על רגל אחת, היא "ואהבת לרעך כמוך". והלל הזקן, ממעצבי היהדות, הקדים את הציווי הקטגורי של עמנואל קנט, מגדולי הפילוסופים, כשהגדיר אותה במשפט אחד: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אלא שבפוליטיקה החרדית כל מה ששנוא על רוב היהודים הם עושים ליהודים. ואת העיוות הזה מנסה המיעוט לכפות על הרוב. אין מי שמתחרה איתם על המאסת היהדות בישראל.
בין נורמן לנאומן
ד"ר נורמן פינקלשטיין, מהקולות הבולטים נגד ישראל, ממלא אולמות. מסיבוב הרצאות ביוון לבריטניה ומשם לקנדה. באחת ההופעות שלו הוא נשאל: איך זה שאתה, כיהודי, תומך בחות'ים, שעל דגלם כתוב "מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים". הוא הסביר, שכמו שההורים שלו לא ידעו מה זה נאצים אלא רק גרמנים, כך גם החות'ים, יודעים רק מה זה ישראל וזה בשבילם יהודים.
תשובה קצת מוזרה, משום שבדגל עצמו יש אזכור נפרד לישראל ואזכור נפרד ליהודים. וגם מביכה, כי בניגוד להוריו, החות'ים מחוברים לחלוטין לעולם. הם לא יודעים שמיליוני יהודים גרים מחוץ לישראל? פינקלשטיין לא יודע שההתעללות של החות'ים היא בעיקר בבני עמם, שמיליונים מתוכם חיים על סף רעב? דווקא אותם הוא מעריץ? רק משום שהם שונאים יהודים?
פינקלשטיין הוא ממשיך דרכו של ד"ר מקס נאומן, שעמד בראש קבוצה קטנה של יהודים תומכי נאצים. הם ידעו שהיטלר שונא יהודים, אבל האמינו שמדובר בעניין פוליטי זמני. הם גם התאפיינו בשנאה תהומית לציונות. הנאצים, אגב, לא התרשמו. ב-1935 הם פירקו את הארגון היודונאצי ושלחו את נאומן למעצר. מד"ר נאומן לד"ר פינקלשטיין. היו פעם יהודים אנטישמים. היום, כמה עצוב, יש הרבה יותר.
