כלכלנים אמריקאים יהודים, ביניהם חתני פרס נובל בכלכלה, מזהירים באחרונה את עמיתיהם הישראלים מפני משבר ("פנצ'ר") כלכלי ביחסי ארה"ב-ישראל. האזהרות חמורות ובמידה רבה מותנות בתוצאות הבחירות הקרובות, כאן לכנסת ושם לקונגרס.
האזהרות הועלו בשיחות בין יבשתיות, בחילופי דואר אלקטרוני, בשיחות זום ובמפגשים סגורים. המסר של הכלכלנים האמריקאים לא השאיר מקום לספק: לתוצאות הבחירות לכנסת תהיה השפעה ישירה ומכרעת על יחסי וושינגטון-ירושלים וכנגזרת מכך על עתידה של כלכלת ישראל. הפגיעה ביחסי הקירבה ארוכי השנים בין שתי המדינות תהיה כמובן חריפה בהרבה אם המפלגה הדמוקרטית תשיג בבחירות הביניים בתחילת נובמבר רוב ברור בשני בתי הקונגרס ובכך תאלץ את הנשיא דונלד טראמפ וממשלו להתחשב בהעדפותיה ובתוכניותיה. לחסום את השור בדישו. אך גם אם הרפובליקנים ישמרו על רוב זעום בסנאט, סיעתם תתרחק ברובה מתמיכה גורפת בישראל.
נכון, הודו האמריקאים, המשק הישראלי, הן בצד היצרני והן בצד הפיננסי שלו, עבר בשלום ואפילו בהצלחה יוצאת דופן את שנות המלחמה. "ביצועיו הפתיעו לטובה את האופטימיסטים המושבעים בינינו", סיכמו. אבל אין להשליך מהעבר אל העתיד; לא מה שהיה הוא שיהיה. "אתם בפרוזדור בין מדינה מוכת מלחמות שמותר, אפשר וצריך לעשות עימה עסקים לבין מדינה מצורעת שמוטלות עליה סנקציות כלכליות בינלאומיות והיא מוחרמת ומבודדת", תיאר את הסיטואציה אחד הכלכלנים. והוסיף חברו: "אם וכאשר תאבדו חלילה את הגיבוי של הממשל האמריקאי, הדלת לכלכלה משגשגת תיטרק בפניכם לפרק זמן ארוך". ישראל, לדעתו, "מצויה תחת זכוכית מגדלת של השווקים והתאגידים לא בגלל יחס חוב/תוצר גבוה – היחס של 70% בהחלט לא חריג ולא חונק – ולא בגלל גירעונות תקציביים מסוכנים – גירעונות סביב 4.5% מהתוצר אינם עמוקים בהשוואה בינלאומית – אלא בגלל קריסה מסחררת במעמדה בעולם".
כלכלן אחר דיבר דוגרי: "האליטה המדינית והתרבותית השלטת במערב מוכנה להטיל עיצומים כלכליים מרחיקי לכת על ישראל, ולא רק – כמו היום – על עסקים הפועלים בשטחים. מיד אחרי העיצומים על קוריאה הצפונית, איראן ורוסיה, אתם הבאים בתור. רק הגיבוי האיתן של הממשלים האמריקאיים, רק האצבע השמנה של הנשיא טראמפ בחור שבסכר עדיין בולמת את שיטפון האיבה לישראל ומסכלת את מימושם של צעדים זדוניים אלו. אז קחו בבקשה בחשבון שבלימה זו לא מובנת מאליה ולא נתונה לכם בלא תנאי".
ומה התנאי? על כך משיב הכלכלן: "שתקום אצלכם אחרי הבחירות ממשלה בלי השרים הקיצוניים, בלי המפלגות של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' והחיקויים האלקטורליים שלהן. ועדיף גם בלי בנימין נתניהו בראשותה, על אף החיבה, המתמעטת באחרונה, של טראמפ אליו".
"לכלל הממסד הפוליטי בארה"ב, לאורכו ולרוחבו", מזהירים הכלכלנים, "יש דעה שלילית חזקה מאוד על ראש הממשלה והקואליציה שלו, כאשר דעת הנבחרים הדמוקרטים שלילית במיוחד". אמנם חודש לפני בחירות הביניים לקונגרס הנושא הישראלי-פלסטיני נמצא נמוך מאוד בסדר החשיבות של המצביע האמריקאי מן השורה, אך צילו הכבד רובץ על כלל השיח הפוליטי הפנים-אמריקאי. אחרי הבחירות מחוקקים דמוקרטים רבים לא יהססו להרים יד בעד סנקציות כלכליות על ישראל, או לכל הפחות יימנעו מלהצביע נגדן, יהיו העילות לכך אשר יהיו.
במכון למדיניות העם היהודי בראשותו של ד"ר שוקי פרידמן מרכזים את המידע הגלוי על עיצומים כלכליים שכבר הוכרזו על המגזר העסקי הישראלי (כ-100 מהם עדיין בתוקף) ושותפים לחרדתם של הכלכלנים האמריקאים מהעתיד לבוא. במשרדי הממשלה בירושלים פועלת יחידה מיוחדת למעקב אחר הסנקציות, כולל עיכובים מכוונים באספקת חלקי רכש צבאי, אבל שם לא מתרשמים במיוחד מהיקפן ומהשפעתן.
הפרופסורים לכלכלה מדינית וגלובלית חוששים שמקבלי ההחלטות בארץ לא קולטים את חומרת הסכנה הגלומה בהסרת רשת ההגנה האמריקאית מהמשק הישראלי. "פה לא מדובר רק בפגיעה בסחר ההדדי בין המדינות", הם אומרים. פה מדובר "בהשלכת הכלכלה הישראלית אל מתחת לגלגלים של משטר סנקציות בינלאומי בברכה שקטה של אמריקה", הם מזהירים.
זה לא יסתכם "רק" בדילול קשרי תעופה בין ארה"ב לישראל, בהקפאת מיזמים ביטחוניים משותפים, בקשיי רישום וגיוס הון של חברות טכנולוגיה ישראליות בבורסות אמריקאיות, בהתקפלות הדרגתית של חברות הממשיכות להחזיק מרכזי מחקר ופיתוח בישראל ובהשהיה לזמן לא ידוע של הפטור מוויזות לאמריקה. אם וכאשר מועצת הביטחון של האו"ם תאשר חבילה ראשונה של עיצומים כלכליים על ישראל, בהימנעות המשלחת האמריקאית, תיווצר בארץ מציאות חדשה העלולה עד מהרה לגרום לבריחת הון מסיבית, לקשיי תפקוד של הבנקים המקומיים, למחסורים דרמטיים במוצרים ובשירותים חיוניים מיובאים ולזינוק באינפלציה ובאבטלה גם יחד.
בשיחות ההדדיות האינטנסיביות התאמצו הישראלים להדוף את הנבואות השחורות בנימוקים עובדתיים. יש לנו כרבע טריליון דולר ברזרבות מטבע חוץ, אמרו, יש לתעשיות הביטחוניות שלנו צבר הזמנות של קרוב ל-100 מיליארד דולר, והסיכון הישראלי בשוקי ניירות הערך, הנמדד בגובה הריבית על איגרות החוב הממשלתיות, נמוך משמעותית מהסיכון הצרפתי, הבריטי ואפילו האמריקאי. יש לנו אפוא "מגיני משק חזקים", אמרו.
לא מספיק חזקים, הגיבו הכלכלנים הלא-ישראלים: בימים של משבר המתגלגל ומתגבר הרזרבות נמסות מהר, חוזים אפשר להתיר ובאשר לסיכון פיננסי נמוך, אומר כלכלן ידוע, "אל תפלו למלכודת של אופטימיות מופרזת. פסקי הדין של שוקי ניירות הערך קפריזיים, לא תמיד רציונליים, משתנים בפרקי זמן קצרים מאוד ומושפעים מאוד מהלך רוחות מדיני ותדמיתי. אתה לא מלווה כסף בזול לאדם שאתה מתבייש להיראות בחברתו ברחוב".
פוצעים את הנוף
הרבה נכתב השבוע בתקשורת הכלכלית על פרויקט שלושת מגדלי המגורים בכיכר המדינה בת"א. הובאו נתונים מעניינים על עלות המיזם כולו (4.3 מיליארד שקל), על מספר הדירות במגדלים (453), על מחיר אפשרי של דירה (החל מ-9-8 מיליון שקל), על השטחים הציבוריים בכיכר (נפתח בית ספר יסודי ומרכז קהילתי נמצא בבנייה, יוקמו גם גינות פתוחות) ועל התחלה קרובה של אכלוס (בתחילת 2027). שפע של מידע.
השער של "ממון" ביום שלישי האחרון
יורשה לי להוסיף בקצרה גם התרשמות אישית. כמי שנוסע לכיכר המדינה שנים לא מעטות מספר פעמים בשבוע, אני מוכן להסתכן באמירה פרובוקטיבית: שלושת המגדלים בלב הכיכר הם אחד הפרויקטים הנדל"ניים החדשים המכוערים בת"א. הכיעור המפואר להפליא שלהם זועק לשמיים, תרתי משמע. המגדלים נראים כמו יצורים אימתניים שהתפרצו מתוך בטן האדמה במרכז כיכר עירונית בסרטו של סטיבן ספילברג "מלחמת העולמות" מ-2005 או בסרט מדע בדיוני אימתני אחר. אל תטיילו לשם עם ילדים קטנים; אין ולו טיפה אחת של צבע חי, אדום, כחול, צהוב או ירוק, על המגדלים ועל מבני הציבור במקום. הכל לבן ואפור, אפור ולבן ושחור גם.
המגדלים לא רק שלא מוסיפים לכיכר פן אנושי ואמנותי שובה לב ועין, הם פוצעים את הנוף ומעוררים – אצלי – תחושה לא נעימה של דחייה ורתיעה. החששות הגוברים מפקקי תנועה, מעומס כלי רכב שייכנסו ויצאו מ-1,626 מקומות חניה תת-קרקעיים ומהחפירות האינסופיות ברחובות הסובבים את הכיכר (חפירות הן המומחיות של עיריית ת"א-יפו) כבר גרמו לחנויות בסביבה להיסגר לצמיתות. האזור נראה יותר ויותר נטוש.
נשאלת השאלה כיצד ועדות תכנון ובנייה לסוגיהן אישרו את המיזם כמות שהוא. לכיכר הנושאת את שם המדינה הגיע מראה הרבה יותר טוב משלושה מגדלי דירות בדמות נקניקיות מרובעות מסובבות. בסך הכל, חבל גדול.
