אישה צעירה מתבוננת בהערצה בקיר גדול. על הקיר שני צעירים גדולים. כבירים. פעם הם היו סתם אורי והירש, אוהבים כדורגל ומסיבות. מעודדים קבוצות יריבות בלהט בלתי מתפשר. היום? היום הם סמל לכל מה שטוב ויפה. רק סמל, כי הם עצמם אינם.
(שלו שלום)
הירש גולדברג-פולין ואורי דנינו חלקו שנים את אותו האצטדיון מבלי להכיר. דנינו אוהד בית"ר, פולין אוהד הפועל. ואז הגיע אוקטובר 23'. ושם, במנהרה בעזה, הם הפכו לצוות בלתי נפרד. חברי נפש. אורי והירש, יחד עם עוד ארבעה מופלאים, נרצחו באכזריות בשבי. אבל הרוח - היא פועמת בכל ירושלים. בכל ישראל. רוח של חברות, של ערבות הדדית, של ספורטיביות. רוח שנוכחת בכל פעולה של הוריהם היקרים.
כל מי שיגיע לארנה, בצהוב או באדום, לא יוכלו לרגע לשכוח שאפשר. אפשר להשתדל להיות קצת יותר טובים. כמו אורי והירש.
