גם אם מאמינים להצהרתו האחרונה של הנשיא טראמפ שלא יתקוף באיראן לפני בחירות האמצע בנובמבר, קשה שלא להתרשם שאנחנו מתקרבים לסבב לחימה נוסף. ספק אם בטהרן מייחסים להצהרה אמינות רבה: התקיפות ביוני 2025 ובפברואר 2026 באו על רקע מסרים דומים מהבית הלבן בדבר התקדמות במשא ומתן לצד התלבטות בנוגע לכניסה למלחמה.
בוושינגטון ממשיכים להציג את פתיחתו החלקית של מצר הורמוז כהצלחה. אלא שההיערכות האמריקאית לתקיפה נוספת מעידה כי בוושינגטון – וככל הנראה גם בירושלים – גוברת ההבנה שהלחץ הכלכלי על איראן אינו מבטיח את כניעתה לתכתיבים האמריקאיים, ובוודאי לא את קריסתה של הרפובליקה האסלאמית. איראן אמנם משלמת מחיר כלכלי כבד, אך אין בכך כדי להבטיח שארה"ב תוכל לשמר את הסטטוס קוו הנוכחי לאורך זמן. ממשל טראמפ ממשיך לשלם מחירים פוליטיים בגין המלחמה, שיבואו ככל הנראה לידי ביטוי בתוצאות בחירות האמצע. במקביל, המערכה לפתיחת מצר הורמוז אמנם מאפשרת לשוב להיקף ייצוא נפט דומה לזה שקדם למלחמה, אך אבטחת השיט מחייבת נוכחות צבאית מתמשכת ויקרה. יתר על כן, ההתאוששות בייצוא הנפט נותרת חשופה לתקיפות מצד איראן ושלוחיה האזוריים, שהתרחבו בימים האחרונים. בינתיים נמשכים דיווחים מטרידים על התקדמות איראנית בתחום הגרעין, לרבות מאמצים להכשיר את הר המכוש להעשרה עתידית אפשרית, ולשקם אתרים שהותקפו בעבר בידי ישראל ושימשו למאמצי ההנשקה האיראניים.
מנגד, הלחץ על איראן אינו מתורגם לנכונות לוויתורים הנדרשים ממנה. ההנהגה בטהרן מתחפרת בעמדותיה ואינה מפגינה נכונות של ממש להגמישן. לכך כמה סיבות מרכזיות. ראשית, חוסר אמון מוחלט בממשל טראמפ. בראיית ההנהגה האיראנית, גם אם טהרן תסכים לוויתורים הנדרשים בנוגע להורמוז ולתוכנית הגרעין, אין בכך כדי להבטיח את סיומה הסופי של המלחמה ואת קבלת ההטבות הכלכליות שהיא דורשת: הסרת המצור הימי, הסרת הסנקציות על ייצוא נפט והפשרת נכסיה המוקפאים. לפיכך איראן דורשת ערבויות מוחשיות לסיום המלחמה, לשחרור הנכסים ולהסרת המצור כתנאי לפתיחת מצר הורמוז, ועל אחת כמה וכמה לוויתורים אפשריים בסוגיית הגרעין.
שנית, בטהרן סבורים שבתחרות בין סף הכאב האיראני לסף הכאב האמריקאי והמערבי, ידה של טהרן עדיין על העליונה. לאיראן יש סבלנות והיא משוכנעת שתכונה זו אינה מאפיינת את טראמפ, שאינו מעוניין שהמלחמה תמשיך לעמוד במרכז סדר היום האמריקאי גם במחצית השנייה של כהונתו. יתר על כן, איראן משמרת אפשרויות נוספות להסלמה: הגברת התקיפות במפרץ, הרחבת המלחמה באמצעות בעלי בריתה בתימן ובעיראק ובתרחישים קיצוניים גם החרפת הפגיעה הישירה בכוחות אמריקאים באזור, מהלכים צבאיים מפתיעים נגד שכנותיה, או יוזמות מסוכנות בתחום הגרעין. טהרן כבר רואה בחלק מההתפתחויות בחודשים האחרונים, בהן השלמת הנסיגה האמריקאית מעיראק, דילול הנוכחות הצבאית האמריקאית בחלק מבסיסי האזור והמחיר הכלכלי המתמשך של מגבלות השיט בהורמוז, הישגים המשרתים לאורך זמן את האסטרטגיה האיראנית: לא רק הבטחת שרידות המשטר אלא גם שינוי הסדר האזורי תוך הכרה במעמדה של איראן ובנטל שמטילה הנוכחות האמריקאית על מדינות האזור.
אין פירוש הדבר שההנהגה מתעלמת מהמצוקה הכלכלית. בכירים איראנים, בהם הנשיא מסעוד פזשכיאן ויו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, כבר הביעו דאגה לנוכח ההידרדרות הכלכלית המתמשכת. אף על פי כן, בראיית המשטר האיראני, כלכלת הישרדות, למשל באמצעות עדכון ערכם של תלושי הקנייה, ניסיונות מקומיים להגביר את הפיקוח על עליית מחירי מוצרי היסוד כדי לרכך את הפגיעה בשכבות החלשות, המשך ניצול עתודות מטבע החוץ שהצטברו בשנים האחרונות ובמקרה הצורך גם צעדי צנע כלכליים, יכולים לספק זמן מספיק עבור המשטר. וגם אם תתחדש המחאה, להערכת המשטר ניתן להכילה כשם שעשה בעבר. בכירים איראנים כבר הזהירו בשבועות האחרונים שכל ניסיון לחידוש המחאה ייתקל בדיכוי אכזרי ובלתי מתפשר.
בסופו של דבר, המשטר האיראני רואה בעימות הנוכחי עם ארה"ב איום קיומי. בכיריו מוצאים באיומיהם של בכירים אמריקאים, ובראשם טראמפ, למחוק את הציוויליזציה האיראנית, חיזוק לתפיסתם שהיעד הסופי של ארה"ב וישראל אינו מסתכם בהפלת המשטר, אלא כולל גם את קריסתה של המדינה האיראנית ואף את פיצולה. במציאות זו, ויתור אינו מבטיח הצלה אלא עלול דווקא לחשוף חולשות שאויביה של איראן ינצלו בהמשך. לפיכך, מחיר הפשרה עדיין נתפס כגבוה ממחיר ההתנגדות.
ככל שחולף הזמן מתברר שגם אם שני הצדדים מתרגלים לסטטוס קוו החדש של "לא מלחמה, לא שלום", הוא אינו יכול להימשך לאורך זמן. ככל שהלחץ אינו מניב את התוצאה הרצויה, גובר הפיתוי האמריקאי לשוב ולהפעיל כוח, ולצדו הפיתוי האיראני להסלים כדי להיחלץ מהמבוי הסתום. גם אם הבחירות בארה"ב עשויות לדחות את רגע ההכרעה, ספק אם הן יספקו פתרון. או אז תשוב ותעלה השאלה: האם סבב נוסף יוכל לסייע במימוש היעדים האסטרטגיים שלא הושגו גם לאחר שתי מערכות נגד איראן – חסימת דרכה לנשק גרעיני וערעור יציבות המשטר עד כדי קריסתו – או שמא רק יפתח פרק נוסף במלחמה אינסופית?
ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
