אם היו מבקשים מהטלוויזיה הישראלית למלא פרופיל באפליקציית היכרויות, תחת תחביבים היו מופיעים שני דברים: מערכת הביטחון וחרדים. רצוי אנשים עם סודות בשני המקרים. "הבריחה" חוסכת את ההתלבטות ומציעה את שניהם בחבילה אחת: "פאודה" פוגשת את "ריקוד האש", עם יהודה לוי בתפקיד האיש שמחבר בין העולמות. הפעם, לשם הגיוון, הוא בצד הביטחוני. את המבט של אדם שיודע משהו שאנחנו לא יודעים הוא כבר הביא מהבית.
מעולה כהרגלו. יהודה לוי
במרכז הסדרה, שעליה חתומים אריאל כהן, יואב ודורון פז, עומד יואל (עידו טאקו), צעיר שחי בכת בקולומביה ומנסה לברוח עם אשתו (נאיה בינשטוק) ובנם. הבריחה משתבשת, המשפחה נשארת מאחור, והוא פונה לבכיר לשעבר במערכת הביטחון, בגילומו של לוי, כדי שיסייע בחילוצה. הכת מזכירה את "לב טהור", אבל מעבר לאסוציאציה המיידית נמצא סיפור מוכר מאוד: אדם שגדל בעולם סגור נאלץ לצאת ממנו ולגלות כמה מעט הוא יודע על מה שמתרחש בחוץ.
ומוכר מאוד זו גם הבעיה. ראינו כבר לא מעט קהילות קיצוניות על המסך, לא מעט סמכות דתית שמסתירה מנגנון של שליטה, ולא מעט צעירים שנקרעים בין העולם היחיד שהכירו לבין האפשרות לחיות אחרת. יש בסיפורים האלה חומר דרמטי עצום, אבל עצם הכניסה אל מאחורי החומות כבר אינה מספיקה. צריך לתת לנו סיבה נוספת להישאר. הרי אין קהילה קיצונית שלא זכתה לסדרת דוקו חופרת בנטפליקס, או לכתבות ארוכות מדי במהדורת החדשות.
"הבריחה" נותנת לא מעט אקשן טהור. היא לא מסתפקת במבטים מיוסרים ובשיחות על אמונה וחופש, אלא מכניסה לסיפור תנועה ודחיפות. יש משפחה שצריך לחלץ, יש סכנה, יש מטרה - ולא על כל דבר צריך לדבר כל כך הרבה. החיבור הזה מקרב אותה לעולם של "פאודה" ומעניק לה יתרון על פני עוד דרמה שמבקשת מאיתנו להתפעל מעצם העיסוק בחיים דתיים קיצוניים.
ויש את יהודה לוי. ב"ריקוד האש" הוא היה דמות סמכות דתית כריזמטית; כאן, כמו ב"הראש", הוא מגיע עם רקע ביטחוני. לכאורה, עוד תפקיד שאפשר לשבץ בו את הכוכב המוכר. בפועל, לוי מצליח שוב להכניס לתבנית בן אדם. הוא שחקן עצום דווקא מפני שהמשחק שלו מרגיש כל כך מהחיים. גם כשהמסגרת מוכרת, הוא לא נראה כמו מישהו שבא לדקלם אותה. להחמיא ללוי זאת כבר קלישאה, אבל מדובר באחד מגדולי השחקנים הישראלים אי פעם.
העלילה עצמה פחות נוגעת ללב מכפי שאפשר היה לצפות מסיפור על אדם שמשפחתו נותרה מאחור. המתח עובד טוב יותר מהרגש, והקצב משכנע יותר מהניסיון לומר משהו חדש. ובכל זאת, יש הנאה בסדרה שמבינה שיש לה גם תפקיד פשוט: לספק טלוויזיה סוחפת. אחרי כל כך הרבה סדרות מדכאות על קהילות שאסור לצאת מהן, לפחות הפעם מישהו לוחץ על הגז.
